11-12.5.07
מדריכים: שוקה את האתגר ו... אלזזזווו... יותם רגב את התוכן
התחלנו בשישי בבוקר בצעידה במטע זיתים חרוש, מול הישוב הקהילתי כליל, עד למפעל המים ההולך ונחשף בימים אלה בנחל בית העמק. ככל הנראה הוליך בעבר מים מעין יפעם (מג'נונה) לכיוון עכו.
האתגר התקדמו במעלה הנחל מזרחה, והתוכן חתכו בשלב מסוים דרומה, וטפסו אל הכפר ירכא. שם חרשנו סופרמרקט קטן לצורך תדלוק בנוזלים, והשוואת מחירים של קרטיבים. אחרי תצפית יפהפיה לעבר צפון-מערב הגליל העליון, ירדנו חזרה אל הנחל, ובצענו חריש עמוק בשורה של ערימות זבל שהיו מוטלות לאורך הדרך. נו, חרשוׁ...
בהמשך הגענו לעין יפעם המשוגע, בור קרסטי שלפעמים מלא במים, ולרוב לא. אז עזבנו את השדות המעובדים, וחדרנו למעבה החורש שלאורך גדותיו של הנחל. עלינו לסיור במערת תפן, ומשם המשיך התוכן אל חורבת מחוז הביזנטית. האתגר העדיפו לחזור לערוץ, ולהעפיל משם בקלילת את מרומי חורבת תפן, לפני שיחזרו שוב לערוץ. בסופו של דבר, כל החלקים של התוכן והאתגר (כמעט), התנקזו חרש לחצר האחורית של ג'ייסון בהר חלוץ. כמעט – מפני שדני החליף כנראה כיוונים בשושנת הרוחות בהיותו בתוך הנחל, וכשמצא עצמו לפתע לבדו, שם פעמיו היישר אל הכיוון ההפוך. היינו מאד מאד מודאגים (בגלל העוגה, כמובן – כפי שהסביר איל), אבל נשמנו לרווחה כשהאבדה נמצאה, והגבינה והפרורים נימוחו אל תוך הפה.
שם, בשדה מקסים, הצופה אל בתיה של כיסרא מצפון, ואל שמים מעוננים ממעל, הקמנו את המחנה. המהדרים שמבינינו, שאינם הולכים לישון ללא רחצה הגונה, הלכו לקיים מצוות טבילה בג'קוזי הפתוח של ג'ייסון.
יום שבת קידם את פנינו בעננות מוגברת, אשר גרמה לדאגה מסויימת בפנינו חרושי הקמטים. צעדנו לכיוון חרשים – האתגר בקו ישר מזרחה, והתוכן דרך כיסרא – ישובם של ה"כיסראווים", שוטי הגליל. לאחר צעידה נעימה על דרך חקלאית, פנינו לתוך החורש לאורך תואי שנפרץ ע"י מיודענו צביקה צמח-בר. ואכן, השביל היפהפה הוביל אותנו היישר אל ביתו, שבחצרו ראינו גם מחילות קארסטיות. צביקה עצמו החריש וישן, אבל הכלב שלו הצטרף לקבוצת האתגר וחרש איתה עד לסוף המסלול. פנינו לארוחת בוקר על גבי צוק מדרום לישוב, לתצפית שביום יפה היא אכן יפה. האתגר פלסו את דרכם בגבורה דרך הסבך של הר הוד, ואנחנו בתוכן ירדנו בכביש לצומת בית ג'אן, תוך שאנו מבקרים בדולינה הקארסטית שליד חרשים. מהצומת הוביל מזרחה שביל נעים, עמו התכוונו להעפיל לפסגת הר האר"י. אבל מהר מאד הסתבר, שהחורש סגר על המשך השביל, וכך נאלצנו לפלס את דרכנו בסבך אדיר, ולהכיר את צפונותיו של החורש הים-תיכוני בדרך בלתי אמצעית. העליה הזאת היתה ממש אטית, כשהחלוץ פותח את הסבך עם מזמרה, ואנחנו נשרכים מאחור עקב בצד אגודל. בשלב מסוים פנה אבי לתוואי שנראה לו עביר יותר, אבל כשהסתבר שטעה, החלו הוא ויותם לקרוא אחד לשני בקולות מחרישי אוזניים. זה היה ממש דו-שיח של חרשים...
בסופו של דבר נחלצנו משם אל דרך עפר, עד לפסגת ההר, ומשכנו מזרחה לשוליים הדרומיים של בית ג'אן. כמובן שלא יכולנו לוותר על סקר השווקים, ושוב נרכשו ארטיקים במחירי מציאה. משם בצעד מהיר לכיוון הר הילל, שמתחתיו עובר השביל היורד למושב שפר. בדרך נוכחנו לראות כיצד המקומיים משתלטים על שטחי חורש עצומים למטרות חקלאות, שלא בטוח אם היא בכלל כלכלית עבורם. נראה יותר שיש כאן הפגנת נוכחות ובעלות. ואת הנזקים האדירים אין להשיב.
בעוד האתגר מטפסים על הר כפיר, אנחנו בתוכן צעדנו מעדנות לעבר עין סמורה או סמוכה (בקיצור – סמאטוכה), עוד אחד מהמעיינות הקטנים, שכשאינם יבשים, הם מפכים במרומי הרי מירון. בשעת אחר-צהרים נעימה גלשנו דרך חמדת הימים (לא שמענו קונצרט) אל שפר. האתגר עוד הספיקו גם לרדת בנחל פרוד, שהוא יובלו העליון של הצלמון.
והכלב של צביקה? ג'ייסון החזיר אותו לחרשים, והכלב הגיע הביתה, וצנח חרישית על השטיח. חרושת של שמועות אומרת שעד היום הוא חורש שם.
תודה על הסיכום.
בטיסה שלי בחזרה בשישי מארמניה לוינה ומוינה לארץ בשישי. השמיים היו בהירים כל הדרך בוינה אף הייה חם רק סמוך לנחיתה הייה ים של עננים הפוך מהרגיל.
לא היה לכם גשם בטיול?
זאת אומרת שהיה חרשו
באפרת יצאתי לסיבוב בכרמים בצהריים כשפתאום ניתך המטר ארצה ואני מנסה להרטב כמה שפחות מתחת לעץ תאנה. אותו שבר ענן המשיך מזרחה ומה שקרה שם היה מאוד לא חרשו
מוקדם בבוקר היה גשם חזק מספר דקות ארוכות. המזרון שלי היתה יריעת פצפצים מקופלת לשנים. משכתי אותה מלמטה ופרסתי אותה מעלי. היריעה עשתה כה טוב את העבודה עד שהתעוררתי רק לאחר ששוקה התחיל ללכת. כך, לאחר טבילת טהרה בג'קוזי בלילה, קימתי אף את מסורת חז"ל "שינה בשבת תענוג"
כדאי שתתחיל להעביר "שיעורים פרטיים" לקבוצה, כיצד לדווח על הטיולים לטובת ההיסטוריה של החוג (תמונות בלי סיפור דרך, זה לא מספיק).