קשר טלפוני בטיולים

[ש.ה.]

לא מעט קורה בטיולים שהקבוצה מיתפרדת ואנשים מוצאים את עצמם מנותקים מן השאר, בקבוצות קטנות או לבד, ואינם יודעים היכן האחרים. מה המחשבה המיידית שעולה במיקרה כזה? להתקשר למישהו שם, אבל - לא חשבנו על זה קודם. לי כמעט אין מיספרים של אחרים, או שליפעמים הם אינם זמינים, אם בגלל שהמכשיר סגור או שאין קליטה. מה שאני מציע שיעשו רשימה של טלפונים של מישתתפי הטיול ויחלקו בדף כך שבמיקרה הצורך לפחות יהיה סיכוי שמישהו מהם יהיה זמין. חשיבות הנושא הזה אינה מודגשת מספיק לדעתי, וגם זה נתון (כמו החלב) ליוזמות פרטיות
ועוד בעיניין זה - השארת מטיילים איטיים מאחור, זו נטיה שקיימת שאנשים רצים קדימה ולא מביטים לאחור. כמו בטבע זה חוק ההישרדות. המהירים שורדים והאיטיים נינטשים. אבל אנחנו אמורים להיות קצת מעבר לטבע. אביא לכם דוגמאות שקרו לי לגבי התנהגות זו: ליפני שבע שנים היה טיול של החוג לנחל עמוד בהדרכת שוקה וליאור. היה טיול אחלה וסבבה והכל היה טוב, אבל לקראת הסוף היתה שם אישה אחת שהיתה מה זה פדלאה שהתקשתה ללכת. כנראה כאבו לה הרגליים, והיה שם עוד בחור שהיה מרחף עם ראש בעננים ודיבר איתי על עיניינים מוזרים. עקב השיחה איתו והעובדה שהאישה הלכה לאט - לא שמתי לב שאנו לבד, וכל השאר המשיכו קדימה. באיזה שלב הייתי מודע לזה אבל לא חשבתי לינטוש אותה והיא לא יכלה ללכת מהר יותר. כשהגענו איזה מאה מטר ליפני הכביש שחוצה את הנחל - ראיתי אוטובוס "נרקים גל" נוסע. אמרתי לבחור: תגיד, זה לא האוטובוס שלנו? הוא לא התייחס. חשבתי לתומי שהקבוצה חצתה את הכביש לצד השני להמשך הנחל. ניסיתי לעבור מיתחתיו בתוך המינהרה, אבל בסוף היתה חומה שאי אפשר לעבור, אז חזרתי ואמרתי שננסה לעבור מעל הכביש. טיפסתי למעלה וחציתי את הכביש והבטתי לצד השני, אולי הם שם. לא, הם לא. למרבה המזל לא היה לי הרבה זמן לדאגות כי אז האוטובוס הופיע, ורק אז הבחור והאישה גמרו לעלות למעלה
לאחר מעשה סיפרה לי אורית מה ארע: כשהגיעו לאוטובוס חשבו האם לעשות ספירת מלאי. מי מהמדריכים אמר: לא, לא צריך, כולם ישנם (העיקר לנסיע) בדרך אורית חשבה שזה שיושב בספסל לפניה הוא אני, עד שהיא נוכחה לדעת שזה לא. היא פנתה ושאלה: איפה שרון? הוא איננו! שוקה לקח את הרשימה והתחיל להקריא את השמות, ואז גילו את השניים האחרים שחסרים שאף אחד לא ידע על קיומם. הם נסעו איזה עשרה קילומטר עד שהם גילו את זה. אחר כך אנשים עוד באו אלי בטענות למה אני גרמתי לזה. הם לא הבינו שאם הייתי הולך בקצב שלי הם היו נשארים שם והופכים לחוליה בשרשרת המזון. וככה היו עוד מקרים שבאו אלי בטענות בגלל שהתלויתי לאחרים שפיגרו מאחור, כאילו שאני הוא זה שמיתעכב. אלה שרצים קדימה ולא שמים לב על האחרונים הם אלה שצריכים לתת את הדעת
בחוגי סיור היה פיתרון פשוט. זה שהולך קדימה - המדריך - וזה שהולך מאחור מצויידים במכשיר קשר פשוט. לא סלולרי, שלא תלוי בקליטה מבחוץ

[אורלי יהלום]

בעקרון אין צורך לחלק רשימת טלפונים לכולם, אבל ההגיון הפשוט אומר שלכולם חייב להיות המספר של המדריכים ולהיפך. לא ברור לי למה מספר הטלפון של המדריכים לא ניתן לכולם בתחילת הטיול, וכבר היו מקרים שהתקשרתי למדריך והסלולרי היה פשוט סגור. חוץ מזה, באמת בהרבה איזורים אין קליטה, והרעיון הלא-מהפכני של מכשיר קשר הוא בהחלט מתבקש, בוודאי למקרי חירום.

אבל לפני ובנוסף לכל זה לא היה מזיק שכל אחד יתבונן מי מאחוריו ומי מלפניו, והאם אלו שמאחוריו יודעים את כיוון ההליכה. זה חל על כולם אבל בעיקר על המדריכים, שמשום מה נוטים לשכוח את החלק החשוב הזה בתפקיד שלהם.

[ecyashar]

הי שרון,

אתה צודק 100% אבל מה, אף אחד לא יכול לעשות את העבודה בשבילך.
במשך השנים רכשתי הרבה חברים בחוג אלעד כך שתמיד יש לי את הפלאפונים של מישהוא בטיול.
את הטלפון של אייל צבי חובה שיהיה לך (והוא גם מפרסם אותו) הרי צריך שיהיה מישהוא שאפשר להתבכיין/לקטר אליו כשממש צריכים, לא?.
גם לך שרון, יש הרבה חברים בחוג, אז קח כמה פלאפונים של הטובים שבהם ותמיד תסתדר.

ואפרופו חוגי סיור..... ההרפתקאות הכי טובות קרו לנו כשהלכנו לחפש את כל המעופפים שהלכו לאיבוד (מכשיר הקשר אף פעם לא פעלו, או שהם היו אצל האנשים הלא נכונים).

נ.ב. הרעיון שאתה מציע לגבי חלוקת הטלפון של המדריך הוא ממש מעולה. תוכל להתחיל ליישם אותו כבר בטיול הקרוב (קח דף ועט, תרשום 30 פעם את הטלפון בזמן שהאוטובוס נוסע, ותחלק פתקים כיורדים מהאוטובוס. אני בטוח שכולם יודו לך מאוד)

קיץ נעים
עזרא כהן-ישר

[ש.ה.]

תודה עזרא, אני יקח את זה לתשומת ליבי. ותאמין לי שזו הבעיה הכי קטנה שלי בחיים, וזה אפילו כיף כמו שאתה אומר. רק מה - הסתיימה עונת הטיולים, לכן אני אומר דיה לצרה בשעתה, אבל כשיגיע הזמן אני אזכור את זה - ינשעללה

[אורלי יהלום]

עזרא, אני מסכימה שלגבי טלפונים של חברים, אנחנו צריכים לדאוג לזה בעצמנו, ורובנו עושים את זה (מעכשיו גם שרון). הבעיה היא שישנם אנשים חדשים שמגיעים לחוג ולא מעלים בדעתם את גודל הבלגן. בפרט, הם לא מודעים לצורך ליצור רשימת מס' טלפון. בנוסף, גם אם יש טלפונים של חברים צריך להיות טלפון של המדריכים, למקרה שהחברים שלך גם הולכים לאיבוד (וזה לא נדיר). אני לא רואה שום סיבה שבתחילת הטיול המדריך לא יאמר: שלום, שמי כך וכך ומס' הפלאפון שלי הוא כך וכך. אפשר גם לחלק פתקים, זה לא יגרום לפשיטת רגל של חב' איילה.

ברוב הטיולים שראיתי המדריך אפילו לא הסתכל בתחילת הטיול לראות מי האנשים בקבוצה שלו, שלא לדבר על ספירת אנשים (זה עלול להיות קצת מאוחר לספור אנשים במוצ"ש, לא?!) המצב הנוכחי גורם לעיתים קרובות למטיילים חדשים ללכת לאיבוד בלי שאף אחד מבחין בכך. נוסף על האסונות שעלולים ח"ו להגרם, למותר לציין שמטיילים כאלו לא מקבלים רושם טוב על חוג אלעד. אנחנו מפסידים הרבה אנשים ככה, וחבל מאוד.

הצעת יעול שלי: כל אחד יקבל רשימה של המארגנים, המדריכים, ורצוי גם החברים יחד עם כרטיס החבר...

[ש.ה.]

כדי לישם את זה, כי הטיול הבא של החוג הוא עוד איזה 5 חודשים. או שנישם את זה בטיולי חו"ל (אם יש קליטה, ובמיוחד למי שעשיר) אבל בינינו, מי שנכנס לרוח הדברים - ממשיך לבוא לטיולים למרות זאת. ומי שזה לא נראה לו - לא בא. זה קרה בעבר וגם, קרוב לוודאי, יקרה בעתיד. בטיול מים לים הגדול שהיה לפני 6 וחצי שנים האנשים התפזרו על פני קילומטרים רבים (כי ככה היה מכוון על ידי שוקה, כל אחד בקצב שלו) וחלק טעו בדרך ובסוף הטיול הלכו לחפש אותם (שושי ומויש שפגשנו אותו שם ונהג טרקטורון שהתנדב למשימה) זה חלק מהחוויה וברוך השם מצאו את כולם

[איל צבי]

עמדתי בעניין:

1. הרעיון של מכשירי קשר כלל לא רלבנטי. בשחר ההיסטוריה, לפני שהטלפונים הסלולריים היו כה נפוצים, היו לנו מכשירי קשר. השימוש העיקרי בהם היה כנושא לבדיחות, מכיון שטווח הקליטה היה בערך טווח צעקה, כך שהמכשירים היו מיותרים. ברבות הימים מכשירי הקשר נזנחו לטובת הטלפונים הסלולריים היעילים בהרבה.
   
   אגב, כמובן שאפשר לקחת מכשירי קשר עם טווחי קליטה ושידור רציניים, אבל מי שחושב שזה נחוץ מוזמן גם לסחוב אותם בעצמו (משהו כמו מ"ק צבאי). וגם לממן אותם. ועוד אגב, מה תהיה התועלת למטיילים אם למדריך יהיה מכשירי קשר? אם מטייל הולך לאיבוד איך זה בדיוק אמור לעזור?
   
   
2. כל הרעיונות של חלוקת רשימות טלפונים בתחילת הטיול הם חביבים, אבל מבחינתי הם נופלים בקטגורייה של פינוק יתר. האם מישהו חשב על העבודה (ובזבוז הנייר) המתחייבים מהכנת רשימה של כל המשתתפים בטיול וחלוקת עותקים לכל אחד מהמטיילים? אז מי שרוצה - בבקשה שיעשה בעצמו ולא יסדר לי עוד עבודה.
   
   
3. טלפונים של המדריכים - אין כל הצדקה לטרטר מדריך ולהפריע לו בזמן ההדרכה. זה מקלקל את הטיול לא רק למדריך אלא גם למטיילים האחרים. אם כבר, אז צריך לבקש טלפון של מטייל אחר שנוהג לא ללכת לאיבוד. בתור תחנת הממסר הראשית, אני יכול להעיד שיש טיולים שאני פשוט לא מצליח להנות מכיון שאני עסוק במשך שעות רבות בהכוונת אבודים. פשוט אין הצדקה להרוס לי או למישהו אחר טיול, בגלל אנשים שפשוט לא טורחים להתאמץ ולהשאר עם הקבוצה.
   
   
4. ספירת מטיילים - תאורטית נכון שצריך. מעשית זה לא כל כך אפקטיבי מכיון שמטיילים מחליפים קבוצה באמצע המסלול. וחוץ מזה, מה בדיוק אפשר לעשות כשמגלים שמישהו הלך לאיבוד? אין הרבה מה לעשות. האפשרויות הן להמשיך בטיול ולקוות שהאובד יגיע בכוחות עצמו (נכון ב- 99% מהמקרים), או לפתוח בחיפושים ולתקוע את כל הקבוצה אולי עד החשיכה - עונש דווקא לאלה שהיו בסדר ופוטנציאל לסכנה בטיחותית.
   
   
5. ובכלל... לדעתי מטיילים לא צריכים לסמוך כלל על הטלפונים.
   
   סיבה טובה אחת היא שבחלק נכבד מהזמן אין קליטה או שלמדריך אין אפשרות להיות בהאזנה לצלצול הטלפון (שנמצא בתיק ולא ליד האוזן). סיבה נוספת היא שההסתמכות על הטלפון גורמת לקלות דעת וחוסר אחריות: "לא נורא מקסימום נעלה על גבעה ונתקשר שימצאו אותנו". אז זהו שלא - אין כל סיבה שמטייל יגלגל את חוסר האחריות שלו אל המדריך ויתר הקבוצה.
   
   
6. להזכירכם, בחוג אלעד כל האחריות מוטלת על המטיילים, וכל מטייל צריך לנקוט באמצעי זהירות כדי לחזור בריא ושלם. זה חלק מתנאי ההשתתפות בטיולים וזו רוח החוג מאז ומתמיד, ואני לא רואה שום סיבה לשנות את המצב.
   
   יש מטיילים רבים שאף פעם לא "ברח להם המדריך" או "נעלמה להם הקבוצה". הם פשוט מקפידים להיות בקשר עין עם המדריך, ומקפידים להודיע למדריך (או לפחות למטייל אחר) אם הם מתעכבים לשרותים. זו הוכחה שאפשר לא ללכת לאיבוד, ולכן מי שהולך לאיבוד עושה זאת באשמתו.
   
   
7. לסיכום: המדריך לא "בורח" והקבוצה לא "נעלמת". יש מטיילים שאינם טורחים להיות אחראים למעשיהם ולכן הם אלה שמתנתקים מהקבוצה. הטיפול צריך להיות בבעיה, כלומר באובדים, ולא במדריך וביתר הקבוצה.
   
   קורה שמגיעים לטיולים אנשים שאינם מתאימים מבחינת יכולת ההליכה - שוב זו בעיקר אשמתם שלא טרחו לקרוא /לשמוע את האזהרות. מטיילים קבועים בחוג אינם יכולים להתלונן בנושא קצב ההליכה, כך אין מקום לחפש אשמים אחרים מלבד אלה הנוהגים להתנתק מהקבוצה.
   
   קורה לפעמים שנוצר נתק באשמת מדריך (רץ מהר מדי, שינה את כיוון ההליכה במקום לא ברור), אבל אלה מקרים נדירים. גם במקרים אלה מסתבר שמי שהקפיד לשמור על קשר עין עם המדריך - לא הלך לאיבוד.

_________________
בברכה,

איל צבי
חוג אלעד

[אורלי יהלום]

אייל שלום ושבוע טוב,

ראשית, כל מה שאמרתי/אומר לא מתייחס אליי. אני יודעת שלעתים אני מתעכבת לצורכי צילום וכו' שאינם באחריות הקבוצה. הכוונה שלי היא למטיילים באופן כללי.

אני מאוד מופתעת לקרוא את דבריך שהאפשרות להיות בקשר טלפוני עם המדריך היא בגדר "טרטור" ו"פינוק יתר". אולי גם מתן דברי הסבר הם טרטור?

לא, אני לא חושבת שאני צריכה לדווח למדריך בכל פעם שאני רוצה לעשות פיפי. תאמין לי שזה יהיה טרטור הרבה יותר גדול למדריך מאשר אם יהיה לי את הטלפון שלו לצורך מצוקה. אם חוג אלעד מיועד רק למטיילים שמטילים את מימיהם תוך 30 שניות, נא לציין זאת בדברי הפתיחה של החוג.

לא תמיד אפשר להיות צמודים למדריך כאשר מטיילים במשך יום שלם. לפי מיטב הבנתי, באחריות המדריך לבדוק מדי פעם שכולם קיימים וכולם יודעים את כיוון ההליכה. אבל כנראה שאני לא מבינה שום דבר מהחיים שלי. לאנשים האלה שהולכים בסוף מגיע ללכת לאיבוד ולצאת בשלום ב-99% מהמקרים.

הרבה אנשים אוהבים את טיולי חוג אלעד, את האנשים והמדריכים והאוירה, אבל מעוניינים להרגיש בטחון מינימלי, מעבר לזה שקיים בטיול עצמאי. אני חייבת לציין שהתשובה שלך פוגעת ומעליבה. אתה מתייחס למטיילים כאל מטרד. לא, לא אטייל באופן שונה אם יהיה לי מס' הטלפון של המדריך. זה רק יגרום לכך שאם אלך לאיבוד, במקרה שיש קליטה, אוכל ליצור קשר ולחבור אל הקבוצה במהירות. לעיתים צריך רק לשאול לאן לפנות בצומת מסויימת (מכיוון שלא הושאר כל סימן דרך).

למעשה אינני זקוקה לרשות שלך בשביל לבקש מס' טלפון ממדריך. בסך הכל הצעתי שהמספר ינתן במרוכז כדי לחסוך טירדה מהמדריך. יש לי את מס' הטלפון שלך ומעולם לא הטרדתי אותך, אלא משום שלא היה לי טלפון של המדריך.

אני לא מבינה מדוע כל כך מפריע לך שלאנשים רבים, שמטיילים בתוכן, יש סגנון שונה במעט משלך. ואני בהחלט לא מבינה למה אתה מתבטא בסגנון כל כך נוקשה שמעליב הרבה אנשים.

[איל צבי]

[אמיר בר]

בטיול בהרי ירושלים , ביום הראשון הלכתי לאבוד בחברת קבוצה "קטנה ואיכותית" ( אודי , טל , נורית .... ועוד ) פשוט נתקנו מהטור , - אודי היה מנהל האוטובוס ולכן נוצר קשר וניצלנו .
ביום השני של אותו הטיול חיים + שני מטילים חדשים נעלמו אודי ורשימתו היו באתגר אבל .... הפקתי לקחים והיתה לי רשימת טלפונים ישנה שהחזקתי בתיק הגדול והיא עזרה במציאתו של חיים .
מאז יש לי תמיד בתיק ההליכה רשימת טלפונים "פירטית של מנהל אוטובוס" מאחת הפעמים בהן היתי מקורב להנהלת האוטובוס .

לעיניין -- ישנה חשיבות רבה מאוד בהחלפת מספרי טלפון בין החברים הקבועים המעונינים בכך בצורה מרוכזת .זה יותר בטוח וישחרר את איל מעומס יתר במהלך הטיול .

אמיר .

נ.ב. גם זה הולך איתי תמיד - רשימת טלפונים חירום מאתר חוגי סיור .
http://www.sayarut.org.il/phones.doc
טלפונים של צוותי חילוץ רפואה משטרה וצה"ל - צפון דרום ומרכז בהחלט לא יכולים להזיק ולא מכביד בתיק -- כמובן עדיף שלא נגיע לזה .

טיולים בטוחים לכולם , בשנה הבאה .

[איל צבי]

כל התארגנות פרטית בין החבר'ה כדי לעזור אחד לשני - תבורך. בכל זאת, אני מבקש להתאמץ שלא להתנתק מהקבוצה, מכיון שהטיפול במתברברים מעכב את יתר הקבוצה או גוזל מזמנו של מישהו (בדרך כלל שלי...) אם קורה - קורה, אבל אפשר לצמצם את המקרים לכמעט 0.
_________________
בברכה,

איל צבי
חוג אלעד

[אורלי יהלום]

אייל,

כשכתבתי שהסגנון שלך מעליב, התכוונתי לכל ההתייחסויות שלך לאנשים שהלכו לאיבוד כאל "אשמים", "מפונקים", "לא אחראיים", "מטרידים", "מתברברים" וכו'. אני לא מסכימה עם זה. נתתי את הדוגמה של השירותים כי אתה הזכרת אותה וההרגשה לפעמים היא שכל דבר קטן וטבעי כזה עלול גרום לנתק מהקבוצה. לדעתי הפסקות קצרות (!) עבור אוכל, שירותים, מריחת קרם, החלפת בגדים, חבישת פלסטרים וכו' צריכות להלקח בחשבון בקצב הטיול, למרות שישנם כנראה אנשים שלא זקוקים להן.

אני בהחלט בעד להתקשר לחברים כאשר זה אפשרי במקום למדריך, אבל לדעתי אתה מתעלם מהעובדה שלקורס מגיעים בכל פעם מטיילים חדשים שלא מכירים אף אחד, ו/או לא דמיינו בנפשם מהו אופי הטיולים גם אם קראו את הכתוב. במאמר מוסגר, לדעתי, לטובת כולנו, לא היה מזיק אם בעת הרשמת מטיילים חדשים היו מבהירים להם כמה דברים, כדי למנוע מקרים כמו שכבר ראינו, שבהם אנשים מגיעים בנעלי בלט וחצי ליטר מים. נכון, זו "אשמתם" שלא ביררו היטב, אבל למה לדפוק כל הקבוצה אם אפשר למנוע זאת?

ולנושא עצמו, לדעתי אין להתייחס למטיילים חדשים כמו למטיילים ותיקים. אני הייתי רוצה לראות עוד מטיילים נוספים, בפרט צעירים, מצטרפים לחוג. יכול להיות שחברי החוג הותיקים לא שותפים לרצון הזה שלי. בכל אופן אני חושבת שחלק מהמטיילים שמגיעים לטיול אחד ולא חוזרים אלינו, בהחלט היו יכולים להשאר בחוג ולהפוך לחברים מן המנין, אפילו בקבוצת האתגר, אילולא היו חווים חוויות לא נעימות בטיול הראשון. יכול להיות שמבחינה חברתית אני צריכה לחשוב בעצמי איך לתת לאנשים קבלת פנים חמה יותר . מבחינה בטיחותית, אני לא רואה סיבה להפקיר מישהו רק בגלל שהוא חדש. להיפך.

לדעתי אנחנו מתווכחים על נקודה מאוד קטנה ולכן לא ברורה לי עוצמת ההתנגדות שלך. הכוונה שלי היא בסך הכל שתהיה אפשרות ליצור קשר עם המדריך במקרה שאין אופציה אחרת. זה לא בא במקום התנהגות אחראית של המטיילים וזה לא קשור לפינוק.

אוירת הבלגאן לדעתי לא נובעת מהפלאפונים אלא פשוט משום שזו האוירה וכנראה משום שהקהל נעשה מגוון יותר. חלק מהבלגאן כנראה בלתי נמנע בהתחשב באופי הבלתי פורמלי של החוג, שאין לי כוונה לשנות אותו.

כל טוב,
אורלי

[איל צבי]

[אורלי יהלום]

אייל, לצערי אנחנו טוחנים מים בחלק גדול מהדיון הזה, ולכן אני לא אגיב שוב על כל מילה שלך - זו תהיה התברברות בפני עצמה.

בכל אופן, כל מטרת ההודעות שלי היא עניינית. הגישה שלי היא לנסות לשפר דברים ולא לנסות למצוא אשמים. אני מסכימה איתך במאה אחוזים לגבי הצורך למנוע נתקים בקבוצה, וגם הודיתי שלי יש מה להשתפר בנושא. אני לא רואה שום סתירה בין זה לבין לנסות לטפל במקרים שבהם יש נתק. יכול להיות שמירב תשומת הלב צריכה להנתן לטיפול מונע, כי אני מסכימה בהחלט שניתן לצמצם את המקרים לכמעט אפס. הרבה דרכים כנראה אינן מתאימות לרוח החוג, כמו ספירה חוזרת ונשנית של האנשים, אבל אני לא בטוחה שמעט יותר התחשבות הדדית (מצד כולם, אלה שהולכים קדימה, אחורה, ולצדדים, כולל אני) תפגע ברוח החוג. לדעתי אין מודעות לנושא וזו הבעיה העיקרית, לא פלאפונים ולא בעיות אופי (ברור שיש חריגים אבל לא צריך להתייחס לכולם כאל כאלה).

אני חייבת לחלוק עליך בנקודה מרכזית - מה שאתה חושב שברור לכולם הוא ממש לא. באתר החוג נדונים רק הכושר הגופני וערכי שמירת הטבע הדרושים בטיולי חוג אלעד. אין שום מילה על כך שכל מטייל צריך לדאוג לעצמו. אני כמובן שוחחתי איתך לפני הטיול הראשון בכדי לברר אם הטיולים הם בשבילי ולא שמעתי ממך שום מילה בנושא. גם אם ברור שלא מדובר בטיול גיל הזהב, אני חושבת שכל אדם סביר מצפה לאיזושהי אחריות מצד המארגנים, ולא רק לחוקי הג'ונגל. גם אחרי יותר משנה הופתעתי לשמוע את הפילוסופיה שלך לגבי תפקיד המדריך (אני לא יודעת אם כל המדריכים עצמם שותפים לה). אם אכן זוהי הגדרת התפקיד, המילה "מדריך" אינה מתאימה. ואני לא אומרת את זה בשביל לקטרג, זו פשוט מילה מטעה עם קונוטציות אחרות.

לדעתי אם כל הדברים האלו שכתבת לי היו מובהרים בצורה ברורה ורשמית היו נחסכות חלק מההתברברויות. למשל, יכול להיות שיש טעם ברעיון שלך שאנשים שנוהגים להשתרך מאחור ישאו עימם מפה ויקבלו הכוונה מהמדריך (במידה שהם מצליחים מדי פעם להשיג אותו). אני מעולם לא העליתי את זה בדעתי, ואני לא יודעת כמה אנשים מעלים את זה בדעתם בידיעה שהם הולכים עם קבוצה ומדריך. בשבילי באופן אישי זה ממש עונש מהשמים, אבל יכול להיות שאני אצטרך לשקול את זה. לחילופין, אני אצטרך לשקול ללכת יותר מהר, לצלם פחות, ל..... בעמידה או לעזוב את החוג, מה שאני מאוד מקווה שלא יקרה.

בתקווה לשנה הבאה מוצלחת יותר עם פחות התברברויות.

אורלי

[איל צבי]