חוויות מהטיול לרכס חצרה

[שוקי]

ה"אתגר" רצים, ה"תוכן" טוחנים – זה הרושם שקיבלתי מטיולי הראשון במסגרת המחודשת של חוג אלעד אותו הכרתי בצורתו הקודמת שכונתה אז חוג "כוכבי לכת".
אחרי שלוש שנים בהן "לא יצא לי" לטייל עם החוג, נרשמתי סוף סוף לטיול ומכאן העסק התחיל להתגלגל.
איסוף ביבנה בשעה 19:00, האוטובוס שאיחר בשעה הקפיא אותנו בקור הלילי. וחיים טייסון עוד אומר לי "לפני שנה חיכינו לאוטובוס שעה, אבל בד"כ זה בסדר". אז דווקא עכשיו, מזל של מתחילים. טוב יכול היה להיות גרוע יותר, לפחות לא ירד גשם.
יוצאים בבוקר, אני עם התוכן, קבוצה קטנה וקומפקטית, שבעה עשר חבר'ה, האתגר יצאו עם שלושים ושמונה. "ככה זה תמיד" אמרו לי, "תראה שמחר אנחנו נהיה עם שלושים מטיילים".
מפגש נחל צפית עם הכביש, מתחילים ללכת, איתי המדריך מתחיל לרוץ וכל התוכן אחריו, "מה זה? בתוכן לא רצים, מה קורה פה?" טוב, לקח לחבר'ה כמה דקות עד שהתעשתו. אחרי הפסקת ההתקלפות, איתי חזר לרוץ, אבל עכשיו הוא כבר רץ לבד, אחרי איזה שלוש מאות מטר הבין שזה לא ילך, והתחיל להתיישר. לא נורא, מחר יוכל לרוץ עם האתגר כמה שהוא רוצה.
מכתש נחל צפית, מעיין עונתי מתחת למפל התחתון, מפגש עם האתגריסטים שבאו מלמעלה, בהמשך עלייה קשה וירידה אל המפל העליון לארוחת בוקר ותה חם.
בגמר האוכל התחיל לטפטף, איתי מכנס את כל החבורה מתחת לסלע (שלא יירטבו חלילה), ובמרכז הערוץ (להקל על שיטפון אפשרי להעיף את כולנו מעבר למפל). ונותן הרצאה של חצי שעה "האם המים יודעים שהם עומדים ליפול מהמפל". נו מה אתם אומרים יודעים או לא? יודעים, בטח שיודעים.
ממשיכים למעיין צפית. לפני המעיין סדרת גבים ארוכים ומרשימים היוצרים תמונת פסטורליה מרהיבה. עוקפים את הגבים במסלול טריקי, יורדים לערוץ שבא מדרום ועולים לראש הרכס.
למעלה, חגיגה: עוגיות שומשום (עירית), בוטנים, תמרים, משקאות אלכוהוליים ושאר מיני "תרופות". נתניה מסתבר, הנחילה דור שלם של חסידים וחקיינים.
מסע מזורז אל ראש מעלה חצרה. אנו מתבוננים בחלוץ של קבוצת האתגר שעלו בנחל מזר והלכו לאורך שפת המכתש. איפה, את החלוץ בכלל לא ראינו, אני מעריך שעזרא ואריק עברו שם לפחות חצי שעה לפני שהגענו. אבל את המאספים כן ראינו, וגם כמה פליטים ביניהם אייל שהגיעו אלינו מזי רעב וצמא, ל"תרופות", ולדברי המתיקה שהיו בשפע בתוכן. איך הגדיר את זה יוחנן: "הם מגיעים אלינו כמו לנווה מדבר".
בהמשך ריצה פראית לשער אשמדאי להגיע לפני חשיכה, ותוך כדי שחלפתי על המאספים של קבוצת האתגר שדידו וקרטעו בדרכם לסוף המסלול. נו, את כל אלה נראה מחר אצלנו בתוכן.
אגב, להערכתי היה פער של בערך שעה וחצי בין הראשונים והאחרונים בקבוצת האתגר.
בערב, חפלה אמיתית: סלט מעולה, פשטידות פיצה, ומרק חם להשיב נפש בלילה קר שכזה. באמת חבר'ה, יוצא מהכלל וכל הכבוד להתארגנות, אבל דחילק, לא חייבים להכניס כרובית למרק. את העוגה של דני פספסתי (טוב, החושים כבר לא מחודדים כבעבר) אבל הבנתי שגיורא דווקא היה מאד עירני וכנראה גם חיסל את המנה שלי.
בהמשך, הרצאה של מאיר בענייני "קעקועים" איך הבדואים עושים את צרכיהם, את הנדסת האבנים לא כ"כ הבנתי, ובין השרעפים בהם הייתי שקוע היה לי הרושם שהלה ממליץ להשתמש בחלוקי נחל. מה שהזכיר לי את הבדיחה של יוחנן על ההוא שרצה להתפנות ומאחר ולא היה לו נייר טואלט הציעו לו לנגב ב- 20 שקל. לאחר מעשה התלונן שהישבן כואב לו וגם ידיו מלוכלכות, "מה קרה", שאלו, "אה, היה לי רק כסף קטן…"
אייל ממשיך עם נהלי החוג ובו דגש על שריפת/איסוף ניירות הטואלט. בהמשך קיבלתי גם קופסת גפרורים, שיהיה.
אני מוכרח לציין ששטיפת המוח הזאת עובדת. בבוקר בתחתית מעלה עלי זה הגיע, צריך להתפנות. בדקתי שהציוד נמצא, הטואלט בכיס ימין והגפרורים בכיס שמאל, זזתי הצידה, מבט ימינה ומבט שמאלה לוודא שמשטרת נייר הטואלט לא עוקבת אחרי, שאייל לא מביט מלמעלה ועירית לא מציצה לי מלמטה, אולי לא כ"כ אצליח במשימת השריפה, ושהעשן העולה ממדורת הטואלט לא יסגיר אותי…
אז זהו בינתיים, צריך לסיים
ונתראה בטיול לתמנע.

[ש.ה.]

בהודעת הפתיחה הראשונה שלך. תענוג לקרוא

[אורלי יהלום]

מצטרפת לשרון. ברוך הבא.