על הגב בדרך למעלה מילחן - סיפור חילוץ הפצוע בטיול לתימנע.

[שוקי]

כשסיימנו סוף סוף את העלייה ב"מעלה אודם" האימתני, לאחר שחמקנו ממטווחי האבנים המתעופפות במורד, לאחר שטיפסנו על קירות הבולדרים הבלתי אפשריים, ולאחר שעל רגלי שורטטה כל "מפת הדרכים" כתוצאה מנשיקות הסלעים, שמענו שאחד המטיילים נפל. הספקתי עוד לשמוע באקראי חוות דעת שמסר הרופא לדן עופרי המדריך, אבל את הפצוע לא ראינו. הנחתי שהלה נשלח קדימה להרוויח כמה מאות מטרים בעוד אנו אוכלים.
ואכן כחצי ק"מ מנקודת האכילה נתקלנו בבחור, יונתן מראשל"צ, אותו היכרתי לראשונה יום קודם בעת ההמתנה לאוטובוס. על פניו מצבו נראה סביר, הוא הולך, אם כי בקושי ולאט, להערכתו קצב ההתקדמות שלו כ- 1 קמ"ש. הוא נפל ממש בסוף המעלה כאשר אבן שנאחז בה נעקרה ממקומה, הוא נפל, התגלגל והידרדר כ- שלושה מטרים אנכיים.
היה ברור שלא ניתן להשאיר אותו בשטח ללא ליווי, וכשדן ביקש מתנדב למשימה, הסכמתי. לקבוצת הליווי הצטרפו גם עירית ושושי, שתיהן חשו לא טוב .
לאחר החלפת מספרי טלפון נפרדנו מהקבוצה והתחלנו בהתנהלות האיטית, להקל עליו נתנו לו שני מקלות, בנוסף שושי חבשה אותו מחדש הליך שביצענו עוד כמה פעמים בהמשך.
קצב ההליכה איטי ביותר, עירית שימשה פסיכולוגית נפלאה כאשר דובבה את יונתן לדבר על אלף ואחד נושאים ורק לא על הכאבים מהם סבל. והוא סבל מכאבים קשים מאד.
בשעות הראשונות היינו ללא קשר טלפוני, מה שהילחיץ אותי מעט שכן חששתי מגלישה למצב של מחסור במים, וחוסר יכולת להזמין חילוץ .
לאחר כארבע שעות בהן התקדמנו כ- שלושה ק"מ. התחדש הקשר הטלפוני. להפתעתי ולשמחתי קבוצת התוכן נמצאה בסה"כ כ- שני ק"מ לפנינו ועדיין לא הגיעה למעלה מילחן. ביקשתי מדן שישאיר לנו שני בקבוקי מים על המעלה ולפחות בנושא הזה נרגעתי.
השעה כבר 13:00 בצהריים, עוד ארבע שעות חושך ואנחנו כ- שלושה ק"מ מהמעלה, עפ"י קצב ההתקדמות עלה חשש כבד שלא נגיע למעלה עד החושך. מעלה מילחן, שביל מסומן, שם כבר נסתדר, אבל להיתקע על שביל הרוג'ומים בחושך עם בעיות קשות של ניווט ומציאת הנתיב המתאים להליכה, היתה מחשבה מאד לא מלבבת.
בשלב מסוים יונתן נחלש מאד, היה חשש שיקרוס לגמרי, הבנות לוחצות עלי להזמין חילוץ, עוד אני מתלבט מגיע טלפון מאוליבר מפקד יחידת החילוץ של הרי אילת, הוא בודק אפשרות לשלוח אלינו צוות אלונקאים להוריד את יונתן במעלה, כי היה כבר ברור לנו שאת הירידה במעלה הוא לא ישרוד.
השעה 15:00, עוד שעתיים חושך, אוליבר מודיע ששלח צוות חילוץ, שוקה מתקשר אלי, מוסר שהוא ואיתי הדרי חוזרים לראש המעלה, וינועו לקראתנו. חצי שעה מאוחר יותר ראינו את שניהם על ראש המעלה, "אוי כמה רחוק".
השעה 16:20, נפגשים עם שוקה ואיתי. שושי מצאה את הנוסחה הגואלת. שוקה ייקח את התרמיל שלי ואיתי ואני נישא את יונתן (שלמזלנו שוקל מעט מאד, קצת יותר מ- 50 ק"ג).
נו מהרגע הזה התחילה ריצה למעלה, איתי ואני מתחלפים ביננו בנשיאת הפצוע על הגב (עד כתיבת המאמר הזה כל גופי כואב). היו עליות שנזקקתי לדחיפות של איתי כדי להתקדם.
17:00 מעלה מילחן, החילוץ מודיע שהם למטה, עולים לקראתנו, שוקה והבנות התקדמו, ואיתי ואני נשארנו עם יונתן, כאשר אנו מתקדמים לאט מזרחה.
בחשיכה המתגברת ראינו מולנו דמויות, צוות החילוץ הגיע. הגיעו כעשרה חברה, מלח הארץ אחד אחד. חבר'ה שנקרעו מבתיהם ומשפחותיהם (מדובר בערב שבת) ואשר עושים את מלאכתם בהתנדבות. התחילו וויכוחים האם לפנות את הפצוע למעלה ומשם לאילת בכביש הגבול המערבי או ישר למטה - הם חששו מכמה קטעים תלולים והסכין המצויה בתחתית המעלה. בסוף הוחלט על פינוי למטה, קצת יותר קשה אבל הרבה יותר מהר (ארוחת השבת הממתינה שיחקה לטובתנו).
את יונתן חנטו בסד וקשרו אותו לאלונקה כך שלא יוכל לזוז חלילה וחס, וקדימה לדרך. הצוות מנה כ- עשרה אנשים: מפקד הצוות, אוליבר שנע בראש ומכוון את האלונקאים, שישה אלונקאים שהתחלפו ביניהם, סגן מפקד צוות החילוץ שרגא שנע במאסף, ובנוסף, חובש פאראמדיק ועודד פקח הרשות לשמורות הטבע והגנים.
אפרופו עודד הפקח. בעת עליית החילוץ אלינו הודיעו לנו שמצטרף אליהם פקח של הרשות. התבקשנו לרכך אותו שכן בשלב הזה כבר לא יכולנו להסוות את העובדה שאנו הולכים בשבילים לא מסומנים.
יורדים, צוות החילוץ מתורגל ומקצועי, הוראות קצרות, דיבורים על המרק והדגים המחכים, בדיחות על פולניות, בירורים היכן שוקה והבנות (הם ירדו לבדם את כל המעלה בחשיכה גמורה ואמצעי תאורה מוגבלים).
19:20, כולם מגיעים בשלום לג'יפים, יונתן מפונה לבית החולים, ואנחנו עם עודד הפקח אל חניון הלילה. זהו הסתיימה הסאגה הזאת.
ולבסוף כמה מילים על יונתן: הבחור אמיץ לב, הלך שבעה ק"מ על כפות רגליים פגועות כאשר רגל שמאל חשודה כשבורה או נקועה, תוך כדי שהוא סובל מכאבים איומים, ועל כך באמת יישר כוח, וכל הכבוד. אני מאד מקווה שהוא ימשיך לטייל בחוג אל עד.

[xaim]

עם כל הכבוד לחילוץ ההרואי, מדוע לא הורד הפצוע בחזרה את מעלה אודם, "האימתני" ומשם לאוטובוס בשעות הבוקר...?

[איתי הדרי]

למען ההיסטוריה:
את האתגר הדריך תום צור, ואת התוכן הדריך דן עופרי, שגם קבל מחמאות על הרוג'ומים שבנה במו ידיו לאורך המסלול.
ולעניין החילוץ: אנחנו נקנה מכספי החוג שי, ונשלח אותו לחבר'ה מיחידת החילוץ אילת - אילות. הם עשו עבודה נפלאה, וזה פשוט מגיע להם. אגב, אחד המחלצים - אלון - הוא אחיו של צביקה צמח-בר, מדריכנו מהצפון.
איתי

[אייל הירושלמי]

טוב שזה נגמר בשלום זה החשוב ביותר.
כיף לטייל בחג . בתקווה שנלמד בעתיד שבמקומות שחותחים קווי גובה רבים ( מעלות ירידות ) לא תמיד מזיק לעבור בשבילים מסומנים או מידע מוקדם על טיב המעבר.
במישורים כיף פעמים בדרך לאמסומנת שיא הטבע בזכות החוג.
_________________
כיף לטייל בארצנו הקטנה והיפה