תמונות מהטיול לאלבניה 23.5-7.6.94 בהדרכת שוקה

[ספוזניקוב]

http://hug-elad.org/gallery/thumbnails.php?album=96

23.5.94 נחיתה באתונה. גל חום. נסיעה באוטובוס של אולימפיק למרג'י האוס. עם גיורא בחדר. הלכנו לים. בחזרה טיפסנו על השער. החדר עדיין מלוכלך כאילו אחרי מסיבה. קונפטי על הרצפה - מזבלה. צוות שלם עובד על החדר. בינתיים שחיתי בבריכת השחיה של המלון. המלון בפרבר של אתונה VOLIAGMENI. ארוחת צהרים 2:30. אחרי זה נסיעה לאתונה. אוטובוס מס' 116 מווליאגמני פרבר דרומי של אתונה במרחק שווה דרומה משדה התעופה לזה של מרכז אתונה מצפון לשדה התעופה. נסיעה של שעה - רב הזמן בעמידה. אולימפ.. - עמודים. עליה¯ברחובות. חם. לליקויטוס - גבעה גבוהה מעל אתונה. אח"כ הפלאקה, סתם מלכודת תיירים. אכלנו סלטים במדרחוב. מפעם לפעם עדי נעלמת ומחפשים אותה. הסתבכנו עם התחבורה חזרה. עברנו מתחנת אוטובוס אחת לאחרת הרבה פעמים. את אותה צומת חצינו הרבה פעמים בגלל מידע מוטעה. כל אחד מסר¯מספר שונה של אוטובוס ומקום אחר של תחנה. אחרי כשעה מצאנו את התחנה הנכונה של מס' 116 וחזרנו קרוב לחצות למלון.
24.5.94 למחרת האוטובוס של חברת אולימפיק יצא ב-5:30 מהמלון למרות שהטיסה לטירנה היתה צריכה להיות ב-8:40. יצאנו משער 7 באוטובוס למטוס אך המטוס לא היה מוכן וחזרנו למסוף. לאחר כחצי שעה (עם פיצוי של תלושי שתיה) הגענו שוב למטוס. חנינו חנית ביניים ביואנינה. נוסע אחד אולי עלה. תידלקו את המטוס. את האוכל הגישו כמה דקות לפני הנחיתה. בזמן הנחיתה חלקי האוכל התחילו ליפול ולנוע לכל הכוונים כולל כוסות המשקה. המטוס נטה על צידו והאוכל החליק מפעם לפעם לכוון אחר. בנגיעה בקרקע והפעלת המעצורים האוכל שוב התחיל ליפול וצריכים היו כל פעם לתפוס חלק אחר. מכמה אנשים הדיילת הספיקה לחטוף את חזרה את המגש בלי לשאול. הספקתי לבלוע את האוכל. כמה מהאנשים התלכלכו מהדבש של הבקלאווה. שדה התעופה בטירנה עלוב מאד. הטיח מתקלף מהקירות. למרות הידיעות על ביטול הויזה, שילמנו 15 דולר עבור ויזה. הגענו למיניבוס של חברת אלבנטורס. העמסנו את הציוד ונסענו לטירנה. העיבוד של השדות ידני ברובו. בונקרים לאורך כל הדרך. חם מאד. הסתובבנו כשעה בעיר. החלפנו כסף. אין ספרים על אלבניה באנגלית חוץ מספר ישן עם אימרות של הודג'ה. בסוכנות נסיעות יש מפות של אלבניה וטירנה. לא מצאתי את הדאר. ולא מצאתי גלויות. בכל מקום קבוצות של אנשים מתגודדים ללא מטרה - לא עובדים. נסענו לחבר של שוקה, גינה גוש, שיש לו מוטל בסמטה צדדית - ארמסטרונג מוטל. בן 52, תמיד התנגד למשטר הקומוניסטי.הוא מהנדס וגם אשתו מהנדסת. חובב נלהב של ג'ז ובמיוחד לואי ארמסטרונג על שמו קרא למוטל. הוא היה שומע את VOICE OF AMERICA JAZZ¯HOUR בסתר. חברים שלו שתפשו אותם מאזינים לזה נכנסו ל-10 שנים לכלא¯בעוון ריגול - סוכן הסי. איי. אי. נמאס לו והוא רוצה להגר לארה"ב. בדיוק היום בתו קיבלה ויזה לארה"ב והוא "קצת" שתה לכבוד זה. יש לו שתי טלויזיות אחת ליד השניה בחדר הכניסה כדי שיוכל לראות כדורסל ללא הפרעה של אשתו. הברזים מתפרקים.
ממשיכים לקרויה. האוטובוס עם מצבר גמור. מתניע בירידה או בדחיפה. מעצור היד לא עובד. בגלל שאני יושב על המושב הקדמי שוקה הטיל עלי לשים אבנים מתחת לגלגלים הקדמיים בכל עצירה של האוטובוס. תחנות הדלק בתוך כלובי סורגים. אלה תחנות הדלק הישנות כי פעם היה מחסור בדלק והיו שודדים את הדלק. כיום יש תחנות חדשות פרטיות. הישנות היו ממשלתיות. בקרויה ביקרנו¯במבצר של סקנדרבג ובמוזיאון עליו. טיפסנו על ההר כמעט עד למעלה. התארחנו בבתי תושבים עם ארוחת ערב. דירות פרטיות בבנין מגורים. 45$ עבור כולם. את רב הכסף נתנו לאישה כדי שהבעל לא יבזבז על שתיה.
המטבח והשרותים באותו חדר קטן. השרותים - חור קטן ברצפה - שרותים ערביים - מסביב הצלחות וכלי המטבח - איך עושים את הצרכים? לא ראיתי תנור בישול. בבוקר - 5:00 בעלת הבית רחצה כלים אבל פינתה את החדר ובכל זאת הספקתי רק להתגלח. שקית קפה בוץ שלי עם מים רותחים שלהם - השארתי את השקית. מלח וסוכר הם מצרכים נדירים ויקרים. בערב הקודם אכלנו זיתים כבושים אבל ללא מלח בכלל. ירקות + יוגורט וחצילים וגבינה. ועלי גפן ממולאים. לבעל הבית יש הרבה מצרכים והוא גם מוכר לנו בשביל למחרת. הלחם טוב מאד. גם יוגורט ושימורי דגים.
25.5.94 נוסעים מקרויה לדרין - אגמים דרך מרמורס, לאצ'י - עיר מחוז, מילוטי, מפעל מושבת, זכוכיות החלנות מנופצות. חצינו את נהר מאטי. רימונים גדלים כעצי בר עם פרי קטן לא אכיל. לג'ה - עיר עם מבצר של סקנדרבג למעלה. תחנת דלק בצומת. תור ארוך. ממלאים הרבה חביות. אנחנו מלאנו ג'ריקן סולר , באלבנית "נפטא". מחסומים בדרכים בעיקר משטרה כלכלית. האלבנים לא מבינים מה אנחנו עושים כאן. השוטרים לא מבינים למה אנחנו רוצים להגיע לאן שרוצים להגיע. הנהג אומר להם "אלפיניסטה" והם נותנים לנסע הלאה. הנהג מתמרן בין הבורות בכביש ובין עדרי הכבשים. חלק מהכביש נסחף והפך לדרך עפר. האלבנים לא מבינים מדוע אנחנו מתלהבים מאגמים. בכפר קומני עוצרים אותנו בשיירה כדי לתת למכוניות שמגיעות מהמעבורת לרדת מההר בכוון ההפוך כי הכביש צר מדי. החלטנו בינתיים ללכת ברגל והציוד עם האוטובוס יבואו אחרינו. הלכנו במנהרה בחושך - המנהרה צרה - רק לרכב אחד. בגלל זה לא נותנים לרכב לעלות עד שהמעבורת תגיעה והרכבים ירדו מההר. מערכת 3 סכרים אגם דרין - אגם מלאכותי. שטים עם הרכב במעבורת צפונה לאורך הדרין. יורדים בפיירזה ונוסעים לביירם צורי. הדרין הוא הנהר הארוך ביותר במדינה כ-200 ק"מ. ביירם צורי הוא גיבור לאומי שלחם לפני כחמישים שנה בפשיסטים לפני הודג'ה. נוסעים לאורך נהר וולבונה שהוא המשך של הדרין. הגענו לביירם צורי. שוקה ומרלין שהכרנו במעבורת ואולי יצטרף אלינו כי הוא מבין אנגלית וכיול לעזור בדרך. אבא שלו רופא ומקבל 40$ דולר בחודש הוא גם מקבל חולים באופן פרטי אבל לא יכול לקחת כסף מחולים שהם ברובם עניים - לפי דבריו של מרלין. מברנצורי לנהר וולבונה. מהגשר ראינו את הקניון והלכנו לאורך אמת המים עד גשר תלוי. בדרך הלכנו בתוך אמת המים שזרמו בה מים קרים מאד - אצבעות הרגלים קפאו וגם בתוך מנהרה - חלק מאמת המים. נסענו באוטובוס לדרוגוביה. עצירה. נסיעה לוולבונה בדרך פגשנו מיניבוס עם סטודנטים מאלבסנה עם הפרופסור שלהם להיסטוריה וגאוגרפיה והזמין אותנו לאוניברסיטת אלבסן. וולבונה היתה מקום נופש של יקירי המפלגה הקומוניסטית ויש כתבות אנוור על הסלעים. הסתדרנו ב-2 בתים - 6 אנשים בכל בית. קיבלנו ארוחת ערב - צלחת יוגורט, מרק שעועית לחם וגבינה. לנו בבית שלנו ב-2 חדרים. בבוקר קיבלנו קפה. בבוקר טיילתי קצת לבד וצילמתי.
26.5.94 עולים מוולבונה לצ'רמה - צפונה ממש על גבול יוגוסלביה דרך שביל ודרך עפר שחלק נסחפה בגשמים האחרונים ולכן אף רכב לא עובר. הודג'ה רצה לבקר במקום בשנות ה-60 ולכן סללו את הדרך ב-30 יום. כל כפר קיבל כמשימה חלק מהדרך. ביקור בכפר צ'רמה. במפל. בבית פרטי ארחו אותנו לקפה ותה. ביקור בגנרטור המקומי-הידרואלקטרי. חוזרים בדרך קצת שונה. ארוחת צהרים בשטח. חוזרים בשביל אחר לוולבונה. רחצה בבריכה על יד וולבונה. מי שלגים קרים מאד. הייתי רק שלש דקות במים לפני שקפאתי. מרלין סיפר שהוא היה הראשון בבית הספר שלו שהוריד את תמונת אנוור הודג'ה מהקיר וניפץ אותה. המנהל והמורה של הכיתה שלו היו קומוניסטים אדוקים ורצו לגרש אותו מבית הספר. הם עמדו בשער ולא נתנו לו להכנס לבית הספר. חברי כיתתו תלו תמונות בחורה במקום הודג'ה והמורה איים עליהם שסופם יהיה כמו של מרלין לבסוף אחרי שבוע החזירו אותו ללימודים ואמרו שזה רק בגלל שאבא שלו רופא. אם היה היה מפסיק ללמוד לא היה מקבל שום עבודה רצינית אלא רק עבודה שחורה. הלכנו לכוון הכפר ררגמה ראינו את כריתת העצים הפראית. ראינו את החלקה של מרלין שהממשלה החזירה לו ושם הוא מגדל תפוחי אדמה.
27.5.94 עולים לרגמה אח"כ רגמה סיפר (רגמה עילית) עולים למעבר ההרים בגובה 2200 מטר דרך שלוגיות ויורדים לתתה. מחר נלך לבוגה. בתתה מתארחים בבית של לולה. קבלת פנים נלהבת - הישראלים באים. לפני שנה שוקה אמר בכל מקום שבעוד שנה בערך הוא יבוא שוב עם קבוצה. כל המשפחה עובדת במרץ בבישול וסידור מיטות. שחטו כבש. אכלנו גם קדיאף.
28.5.94 נסיעה במשאית עד למקום שבו המקומיים היו צריכים לאסוף עצים כרותים ואז המשכנו ברגל לעלות ל-PASS שעובר לכפר BOGA. אחרי שעברנו אותו והתחלנו בירידה לבוגה המשאית הגיעה מלאה אנשים שישבו על העצים הכרותים והענפים ועל הציוד שלנו וגם עיזים וכבשים. עז אחת ירקה ומילאה ברוק את התרמיל של משה. הגענו לנקודה מסוימת וירדנו. ברט ההולנדי שהצטרף אלינו לא מצא את המצלמה שלו והתרמיל שלו היה פתוח. כנראה גנבו אותה כשמרלין ומשה חזרו לבית של ללולי לחפש את שק השינה שלו. אחרי דין ודברים וחיפושים ומריבות עזבנו אותם ואכלנו צהרים בשטח. ירדנו לבוגה. שם חיכה לנו אוטובוס חדש גדול עם נהג אחר. הציוד העבר מהמשאית לאוטובוס הגדול וכשהגענו מצאנו אותו בתא המטען אבל המטען שהיה באוטובוס הקודם לא בא עם האוטובוס החדש. האוטובוס היה מוקף בתלמידי בית ספר רבים ומוריהם ועוד תושבים וכולם עלו לאוטובוס ונסענו לבוגה. המשכנו לנסע לכוון שקודרה והנהג מכר כרטיסים לנוסעים בדרך אבל אנחנו נעצרנו והלכנו לטייל בקניון מאד צר עם מנהרות וכל הזמן הזה הנוסעים חיכו לנו והתרגזו כי רצו להמשיך לנסע. לבסוף אמרנו לנהג שלא ייקח יותר נוסעים. בטיול הרגלי גיורא ואני נכנסו בטעות למתחם תותחים המכוונים למעבר לגבול צפונה לכוון מונטנגרו וחייל רץ וסימן לנו לצאת מהשטח. הגענו לשקודרה וחפשנו את קטיושה קצינת התותחנים (מטווחת תותחים) ששוקה היה אצלה בשנה שעברה. מסרנו הודעה לבעלה - גם קצין תותחנים לשעבר ונסענו לאגם שקודרה האגם הכי גדול באירופה - שחלקו הצפוני נמצא ביוגוסלביה - מונטנגרו. נסענו לשירוקו לחוף הים וראינו את השקיעה. אח"כ נסענו למשטרה בקשר לגניבת המצלמה. הוא קיבל אישור שמסר עדות בקשר לגניבת המצלמה. אח"כ נסענו לקטיושה ובעלה. ארוחת ערב. קניתי לפני כן ע"י המשטרה קילו עגבניות ב-100 לק (דולר אחד). הצפיפות בבית גדולה מאד. 11 אנשים בדירה קטנה מאד. יש 8 מיטות ו-3 בשקי שינה על הרצפה. אין מקום להכניס סיכה בין האנשים והמיטות. אני ישנתי במיטה מתקפלת בהול וחסמתי דלת של חדר אחד. משה יצא בלילה לשרותים והיה צריך לדלג מעל המיטה שלי.
29.5.94 ביקשתי מקטיושה קערה וסיר. רחצתי את העגבניות וחתכתי אותן. ביקרנו בכנסיה שב-1973 הודג'ה הפך אותה למוזיאון אתאיסטי ועכשיו בעזרת האמריקאים זאת שוב כנסיה. משם נסענו שוב למשטרה. בזבוז זמן רב. אח"כ נסענו למצודה של שקודרה. במבצר היתה במאסר רוזאפה. היו צריכים להקריב קרבן ולהכניס ליסודות המבצר כדי שהבניה תצליח. רוזאפה היתה הקרבן והיא רק בקשה שיתנו לה להיניק את התינוק שלה דרך הסורגים. נתנו לה עד שהתינוק גדל והפסיק לינוק. בגללה באות נשים לבאר המים הקדושים שבמקום לסגולה לחלב להנקה. אחר כך שוב נסענו למשטרה. לא היה להם במה לכתוב את הדו"ח וההולנדי נתן להם עט. הם רשמו דו"ח מפורט אבל לא רצו להעתיק אותו וגם אין מכונת צילום ולא רצו לתת לו העתק מהדו"ח בשביל הביטוח. ברט הכין הצהרה משלו והחתים כמה מהמטיילים לגבי מה שקרה. עצרנו בבנין המפלגה הקומוניסטית לשעבר שהיה בו קרב בזמן המהפכה ב-1991. עברנו אחר כך בשוק בהמות מחוץ לעיר. נוסעים לטירנה. עוברים דרך לז'ה שם הצצנו למאוזלאום לסקנדרבג. היינו בחוף לז'ה - שינג'ין. אתר רומאי. בית החוף של הודג'ה ומקודם של שר החוץ האיטלקי הפשיסטי צ'יאני. אסור היה להתקרב לחוף זה בזמן הקומוניסטים זה היה חוף פרטי של הודג'ה ובכירי המפלגה. אח"כ עברנו דרך נמל לז'ה שנקרא בזמן הרומאים ליסוס. ראינו ספינה שקועה במים. בזמן הבריחה ב-1991 הפליטים עלו על הספינה ואז היא שקעה כשהיא מלאה באנשים. כיום זה נמל צבאי ולא היתה לנו גישה לשם. ביקור במוזליאום של סקנדרבג שבנו על יסודות כנסיה פרנצסקנית. ביתו של אנוור הודג'ה בנתה¯את המאוזלאום כדי להשוות את גדולתם של אנוור הודג'ה וסקנדרבג - 2 הגיבורים הלאומיים. סקנדרבג מת ב-1468 מחום או מלריה. הנהג כל הזמן ממהר לטירנה ולא רוצה לעצור בדרך. הוא עושה הרבה בעיות וגם לא הביא אותנו למוטל ארמסטרונג והיינו צריכים ללכת ברגל עד למלון עם על הציוד(חוץ מהציוד שעדיין לא יודעים מה גורלו). בערב הלכנו לכוון האוניברסיטה. הרבה מאד אנשים ברחובות (יום א'). כולם מבלים ויושבים בבתי קפה. אכלנו במסעדה בחוץ. מקלחת במלון.
30.5.94 הכנתי סלט עגבניות במוטל ארמסטרונג בבוקר. הלכתי לדואר עם גיורא. בדרך גיורא קנה קסטות עם מוסיקה אלבנית. שלחתי 4 גלויות - 2 לאמריקה ו-2 לארץ (אחת לעצמי). כשחזרנו למוטל אריה עוד לא היה והלכתי עם שוקה לחפש אותו שוב בדאר. הוא הלך להחליף כסף ואת הבנק פתחו רק ב-9:20. נסענו לדורס. בקרנו באמפיתאטרון ושמענו הסבר בחוץ ממדריכה מקומית שפגשנו במקרה שם. המוזיאון סגור בימי שני. נסענו דרך לושניה ל-THANE כפר עם סכר על נהר דאבולי. על המאגר אכלנו צהרים. הגענו לבראט - עיר אלף העינים. גשר 7 הקשתות. נסענו לכפר בוהנסי. משם דרך בראט למבצר של בראט והעיר העתיקה בתוך החומות עם כנסיה. העיר יושבת על הנהר אוסום. בערב ארוחת ערב בקלוב. דיונים אינסופיים על מחיר המנה וכבר רצו לקחת חזרה את האוכל. מרלן מנסה לסדר עם ידיד שלו לינה אבל כולם כבר מעוצבנים וירדנו באוטובוס למגרש החנייה ולנו בחוץ שם. אריק אומר שהידיד הזה קילל ואמר מילות גנאי אנטישמיות על היהודים ושאל אם כולם כאלה.
31.5.94 עוזבים את בראט (עיר אלף העינים - בגלל החלונות של הבתים הנשקפים מהסמטאות על צלע ההר). עברנו דרך רוקובץ. דרם פאתוס בכביש לטפלנה. דרך הנהר ויוס. דרך באלשה. באלשה - בית זיקוק - הנהר מלא בנפט. נוסעים לאורך הויוס. ממלי. הגענו לטפלנה - מקום מזלג הנהר. "מים קרים" (הויי פטוהט). מוחמד עלי הקטן שלט באזור הזה. חזרנו לטפלנה. נסענו לכפר לקדוש. נכנסנו לצלם לשדה פרגים ובעליו בא אחרי שבקרנו בלקדוש וביקש פצוי על "רמיסת" השדה. בסוף נתנו לו 100 לק (דולר). בלקדוש נולד הגיבור הלאומי מוסטפה מטואיטי שהרג את המושל הטורקי של כל דרום אלבניה. כאן ב-1942היה הכינוס הראשון של המפלגה הקומוניסטית כי אף אחד לא יכול היה להגיע לאזור - היה רק שביל חמורים. ליד לקדוש יש קניון עמוק בנחל שיורד לויוס. שם הנחל אדאטאר. נסענו לכפר פרוגונאט. מצאנו מלון במצב איום. 6 חדשים לא היה אף אורח. סידרו לנו חדרים. המצב של השרותים היה גרוע מאד. חור ברצפה - ואין הספקת מים במלון. בבוקר סידרו מיכל קטן עם ברז שתלוי על הקיר. ארוחת הערב היתה בבר המקומי עם כל המוסלמים ששותים בירה וראקי. למחרת מ-6 בבוקר כבר היו כמה מוסלמים שותים בירה בבר. בערב התיק של עדי עם כל המסמכים והכסף נגנב אבל אח"כ הוחזר. ילדים ראו את מי שלקח ואנשים הלכו אליו הביתה ולקחו חזרה את התיק.
1.6.94 הלכנו למערה ואח"כ עלינו לכפר גוסמאר. גם כאן הזמינו אותנו לבתים ולא הבינו איך הגענו ומה אנחנו עושים כאן. חושבים שאנחנו פליטים. משם לכפר ניביץ. משם נסענו במשאית עד לאגם בדרך חזרה לפרוגונאט. המשכנו במשאית אבל שוקה ירד וחזר לחפש את השעון של יונה. הוא חזר עם השעון. ליד האגם עזר לו לחפש את השעון ילד קטן. פתאום שוקה ראה שהוא עומד באותו מקום. הוא התקרב אליו וראה שמתחת לרגלים שלו היה השעון.
2.6.94 משה ושרה לא יכולים היו לצאת מהחדר - המפתח נשבר בתוך המנעול. ניקו בא ושבר את הדלת. הזקנה רוצה לחייב בתשלום נוסף עבור הדלת השבורה. שוקה מצא בבוקר מסלול חדש לחצות את הקניון ואנחנו הולכים בו. הגענו למפל וירדנו לקניון ומשם עלינו ללקדוש. משם נסענו לטפלנה. בדרך עצרנו לצלם את בית הסוהר שבו אסורה אשתו של הודג'ה. המשטרה רדפה אחרינו והביאו אותנו למשטרת טפלנה ורצו לעשות חיפוש ולהוציא סרטים מהמצלמות. הם בסוף הסכימו לבדוק שתי מצלמות אבל לא פתחו. הבטיחו להם שלא צילמו את בית הסוהר. נוסעים דרומה מזרחה בדרך ויה איגנטה שהיא המשך של ויה אפיה אנטיקה שהלכה מדורס לקונסטנטינופול. נוסעים לאורך הנהר ויוס. יורדים להתרחץ בויוס ולאכול צהרים. גשר עם פרות. נסענו לגירוקסטרה. עלינו למצודה. יש שם מוזיאון של כלי נשק כולל תותחים. טנק הוג'קס (צרפתי) מאד נדיר שצהל מחפש אותו למוזיאון. מטוס מטאור אמריקאי שנחת נחיתת אונס והאלבנים טוענים שיירטו אותו. למעלה בית הסוהר של המלך זוגי שאסר כאן את המתנגדים הפוליטיים שלו. עכשיו יש כאן מוזיאון. המצודה קדומה. בזמן הטורקים עלי פשה בנה את הצד המערבי. זוגי הרס את האקוודוקט ובנה את בית הסוהר. מוזיאון של כלי נשק. כל הנשק שהיה מתקופת האבן והברזל נשדד ע"י נערים ונמכר ליוון. ראינו את המסגרות הריקות השדודות. ראינו שוב העתק של חרב סקנדרבג שהמקור שלה נמצא בוינה. מקלעי שוורצלוזה שהיה ב"הגנה". פתחו לנו במיוחד את המוזיאון - אף אחד אחר לא היה שם. נסענו למסעדה על האגם לארוחת ערב. שתי "עלוקות" הצטרפו אלינו לתווך. לא היו מים לשתיה במסעדה ושוקה הלך לאגם ומילא גריקן מים. מקודם טיילנו בעיר היינו בדאר שנראה כמו חורבה וטיפסנו על גל אבנים כדי להכנס אליו. עברנו כמה פעמים ליד הכניסה עד שהבננו שזאת הכניסה לדאר. בפנים כל הטיח נופל ומלא כתמי עובש ומנורה יחידה משתלשלת בחוט מהתקרה. אריק ועדי התקשרו לארץ. 242 לק לדקה. בלילה לנו בטירה של אציל אלבני שניתנה לו במתנה ע"י עלי פשה. אחר כך היה מוזיאון אתנוגרפי שכל המוצגים שלו נגנבו. עיטורי עץ ומסגרות עץ. ציורי קיר וקורי עכביש ואבק. הכל מוזנח. לנו 3 אנשים באולם גדול. כמו טירת רפאים.
3.6.94 בבוקר נסענו ל"עין הכחולה" - סירי קלטו - עיניים כחולות. זאת נביעה של נחל בדרך לסראנדה. רואים את הנביעות יוצאות בבריכה. יש סכר ותחנת כח הידראולית. המים זורמים מתחת לפני האדמה במנהרה. אדם יושב בביתן על הסכר ומווסת את הזרימה של המים בהתאם להוראות מתחנת הכח. הגענו לסרנדה. אכלנו פעמים במסעדות דגים. גם צדפות. עלינו ל"מלון". שוקה סיכם על 6 דולר ללינה עם ארוחות ערב ובוקר. אבל אחר כך בעל המלון נכנס לחדר וטען שבעד ארוחת ערב צריכים לשלם לחוד. כששוקה התווכח איתו הוא התרגז וזרק את הציוד שלנו לכוון החוצה וצעק "אאוט אאוט". לבסוף יצאנו ואכלנו ארוחת ערב במסעדת דגים.
4.6.94 נסענו לבותרינט - עיר יוונית ואחר כך ביזנטית וביקרנו בעתיקות. נסענו חזרה דרך סרנדה. עברנו דרך הכפר שונבאסי. במרכז הכפר מזבח עם איקונין. נוסעים לאימארה. שלט דרכים בבורש. אכלנו צהרים במעינות איזוהאר בין המים הזורמים. משפצים את המקום (לפני שנה היה עזוב ומוזנח). טיילנו בקניון ליד דהרימי והגענו לדהרימי על חוף הים. בדרך עברנו דרך מצבת פרטיזנים מנופצת - כרותי ראש. לנו על חוף הים. ארוחת דגים במסעדה על החוף שהוא אזור נופש של הכפר דהרימי.
5.6.94 עולים להר לכפר דהרמי למעלה. אחר כך הלכנו קצת ברגל לכוון לוגרה - צריפה הרים. עלינו קצת להר. טיפסנו וירדנו במשך 4 שעות. עוברים בוולורה -וולונה (עיר נמל). בוולורה מתקנים תקר שהיה בדרך. בינתיים קנינו מצרכי מזון בשוק. קניתי גרביים טורקיות. נוסעים לפיור ואחר כך לאורדיניצה למנזר שהפכו אותו למלון. אכלנו ארוחת ערב, גבינה מטוגנת וסלט וצ'יפס. חדרים גדולים ומפוארים עם שרותים צמודים. לקחנו שני חדרים, 4 בחדר אחד ו-5 בחדר השני. המים בקושי זורמים בברזים ובמקלחת.
6.6.94 נוסעים דרך לושניה בדרך מתקנים את הפנצ'ר השני בלושניה ואוכלים ארוחת בוקר. נוסעים לחוף דיביאט לפני אשקומבי - הנהר שחוצה את אלבניה לחלק הדרומי והצפוני. הגענו לטירנה למלון ארמסטרונג. טיילנו בפארק ובאגם שבו.
7.6.94 טיסה לאתונה. חיכינו כמה שעות בשדה התעופה ובערב טיסה לארץ.

[אייל הירושלמי]

מרגש אותי הייתי באלבנייה הייה קסום . אבל היה לי נהג וישנתי במלונות עם מיים זורמים.
ואף פעם לא רבתי על מחירים.
טיילתי בשמורות ליד גבול מקדונייה באגמים אוחריד ופסבה.יערות חיות וצמחים יחודיים.
בטירנה במרכז זה די מודרני דומה לתל אביב בתי קפה בחורות יפות פביב. אבל חנויות רקות כבישים דפוקים מרחקים של זמן נסיעה ארוקים. אבל ילדים לבושים כמערב לומדים בבתי-ספר אין קבצנים ורעבים בניגוד למרוקו. והדת לא ממש קיימת . פרט לאזורים שמדברים יוונית הנוצרים כמו יוון בלי מליון התיירים של פעם וחופים חבל על הזמן.שם גם השפה יוונית.
לי גנבו בכניסה וביציאה 10 יורו .ומצלמה גידיטלית רק ביגללי נתתי לילדים לשחק בזה מגיע לי.
אבל הטבע ואנשים החופים הגמים יפים ומיוחדים ולא מקולקלים.
מh שרצה עוד תמונות [email protected]

אני ישלח.
_________________
כיף לטייל בארצנו הקטנה והיפה

[ש.ה.]

מיסמך פסיכולוגי מאלף על נברוזה של אומה שלמה. אבל יותר תמוה זה שיש אנשים שמוכנים לשלם ולטוס רחוק כדי לעבור מן חוויות כאלה... אולי אם הוא פסיכולוג או אנטרופולוג שעושים עבודת מחקר, או מזוכיסט (או מטעם האירגון לסיוע לנפגעי אסון)