אום דרג'

Jack Broner · הצטרף: 22 יונ' 2005 הודעות: 19

בטיול האחרון , כאשר התקרבנו בערב לאום דרג' , הוצפתי זיכרונות . (נוסטלגיה זה כבר לא מה שהיה )
היה לי סיפור אמיתי , בזיכרון , בעניין המקום הזה , ורציתי לשתף .
ניקיתי , סידרתי , והסרתי אבק . הנה הסיפור לפניכם .

אום דרג'

השתחררתי מהצבא בקיץ שבעים ואחד אחרי ארבע שנות שרות , וכבר בחורף נקראתי למילואים . נתבקשתי להשתתף באימון הקמה ליחידת הנדסה .
הכינוס וההכנות נערכו באום דרג' . התרגיל העיקרי השתרע במרחבי המדבר .( אום דרג' נמצאת מזרח דרום - מזרח לחברון , במדבר יהודה .) שבוע האימונים ליחידות המשנה , עבר עלינו בקור ורוח נסבלים . לקראת האימון העיקרי התדרדר מזג האוויר . היומיים האחרונים היו ממש אומללים . המון גשם , רוחות , ובעיקר בוץ . חלקלק דביק ומצטבר בסוליות , נצמד לצמיגי הרכב ולזחלים (שרשראות) . שלושת הבנות שנשארו באוהלים , באום דרג' , נמלטו ומצאו מסתור באמבולנס .
האימון כלל נסיעה בחלקו המערבי של מדבר יהודה וגב ההר , מאום דרג' בדרום , ליריחו בצפון , ובחזרה . דשדשנו בבוץ במדבר , כלי רכב שקעו שוב ושוב , כננות כבל נותקו בניסיונות החילוץ , פגושים נתלשו . עבדנו ממושך ורצוף , גם בלילה .
באחד הלילות התעוררתי תוך כדי נהיגה בזחל"ם . נהגתי במקום משה , שהתמוטט מעיפות , וישן מאחור , עם כולם . ירד עלי גשם ( לזחל"ם אין גג ) . אלדד , אמור היה לעמוד זקוף , כשראשו מעבר למחיצה הקדמית , כדי לעזור לי בניווט בחשכה . קשה היה לי לראות מבעד לשמשה . גם הוא נרדם בעמידה בגשם . התעוררתי כי הזחל"ם שנסע ללא הכוונה , הגיע למדרון צדדי , ופלג גופי העליון נפל לימין . אורות הרכב האירו ישר קדימה , לשום מקום . ראיתי רק גשם ומשטח בוץ משופע לפני . הערתי את הבחור שישן לידי בעמידה , הוא ירד מהרכב אל הבוץ , הוא היה מטושטש ואיטי , ואיך שהוא כוון אותנו בחזרה לאחור , עד שמצאנו את הנתיב ממנו סטינו כשנרדמתי .
במשך האימון עסקנו בחילוץ ותיקון רכבים תקועים רבים . היו איתי מכונאים , חשמלאי , מסגר ונהג הזחל"ם . היינו רובנו אנשי מילואים , מלבד חיל סדיר אחד , שלומי , שהגיע כתגבורת מסדנא בדרום . שלומי היה מקצועי וחרוץ , היה נח לעבוד אתו בצוות .
לעיתים , כשהגענו לרכב תקוע , ראשית נתנו לצוות שפגשנו חלק ממנות הקרב שלנו , ורק אז התחלנו בתיקון או בחילוץ .
בערב בו הסתיים האימון , נשארנו יחידים בשטח , תקועים במדבר . המקרן ( רדיאטור ) היה מנוקב , כל המים יצאו , ולא ניתן היה להפעיל מנוע . הודעתי בקשר שאנו תקועים ומסרתי מיקום מדויק . הסוללות נתרוקנו ללא אפשרות טעינה . מכשיר הקשר הלך ונחלש , עד שאבדנו קשר עם מפקדת היחידה . ישבנו בחושך , בקור , לא נשארו מנות קרב . סידרנו תורנות שמירה ונרדמנו בגשם . מצאנו , כל אחד , מסתור חלקי , בשכמייה אישית .
התעוררנו לבוקר חמים , השמש הייתה נעימה . נותר לנו רק לחכות . ניסינו ליבש מציות רטובות שמצאנו על רצפת הרכב , הנחנו אותן בשמש על לוחות השריון .
מאוחר באותו בוקר , הגיע סוף סוף אמנון , לחלץ אותנו . הוא הביא עשיריית מנות קרב וג'ריקנים עם מים . היה איתו גם מקרן חדש עבור הזחל"ם , להחלפה . התנפלנו על האוכל והמים . אמנון עמד מסויג בצד . הוא הספיק להחליף מדים , היה לבוש בבגדי עבודה נקיים . אנחנו היינו מרוחים בוץ וגריז , ידים ופנים מלוכלכות . שלומי שלף מצלמה והנציח את המראה .
כשנתיים אחרי , במלחמת יום כיפור , עמוק בתוך המובלעת בסוריה , עצר לידי רכב משוריין ומישהו קרא : "יעקב " . הפנים המחייכות של שלומי האירו לקראתי . הוא ירד בקפיצה , לחצנו ידיים והחלפנו טפיחות כתף . הוא אמר : " אני שומר משהו בשבילך ." הוציא תמונה מהארנק ומסר לי . התמונה הייתה בארנקו במשך שנתיים , השולים היו מפוררים .
בתמונה רואים אותנו מלוכלכים , בגדנו בהירים בהירים מעפר המדבר . אמנון עומד מסויג בצד , ידיו משוכלות , נקי , המדים שעליו ירוקים כמו זית . קופסת קרטון פתוחה , עשיריית מנות קרב , מונחת על האדמה בינינו .

יעקב ברונר