כשהמדורה דועכת

[Jack Broner]

כשהמדורה דועכת

שתיתי יין והקשבתי לפצפוצים מהמדורה . עדיין היה לי טעם שום בפה מרוטב הספגטי .
כנראה נמנמתי לזמן מה . התעוררתי במחשבה שאני צריך לקחת את הבקבוקים ולאסוף קרטונים . יותר חשוב , זכרתי שאני צריך לשרוף ניירות טואלט .
הסלולארי צלצל ודברתי עם ענת חברתי , אבל האמת , אני חושב שחלמתי .
הטלפון שוב צלצל והייתה זו שרית , עם הצעה מעניינת . אמרתי לה : " בואי , אני באוהל השני מהמדורה , לכוון העצים . יש מטפחת תלויה מימין לפתח . תגידי לאיל שזה בסדר ."
מאוחר יותר שמעתי טפיחה על יריעת האוהל ופתחתי את הרוכסן שתכנס . שאלתי: "אם את רוצה להיות איתי למה את מתרחקת בזמן ההליכה ?"
" זו הדרך שלי ." אמרה .
היא חלצה נעלים אך נשארה בבגדים . השמיעה " ברררר " והתכרבלה לידי על המזרונית .
רציתי לנשק אותה אבל דאגתי מריח היין והשום בנשימה שלי .
אני לא בטוח מה קרה אחר כך , אבל כשהתעוררתי שוב לפני הזריחה היא כבר עזבה . בעצם אני בספק שהיא הייתה כאן .

יעקב ברונר

[אפרת נקש]

הי יעקב,

קראתי את כל חיבוריך, נהניתי וצחקתי עד דמעות.

איזה מזל שעדינה נשארה עם החזיה השחורה, אחרת לא היית מצליח להסדיר את נשימתך עד סוף העליה.

לפי סיפור הסנדלים, כנראה שאתה לא מדמיין גם את המדורה הדועכת.

תמשיך לספר לנו, זה נקרא נהדר, כמו גם השנינויות שלך במהלך הטיול,

אפרת.

[שרון הבר]

נכון, יעקוב מספר מחונן. ונהנינו משנינות גם במהלך הטיול. אבל יפה עוד יותר שהצלחת להנות ממנו בהתחשב בעובדה שיעקוב הלך בתוכן ואת באתגר. אכן, אצלינו היו השנונים ואצלכם רוב הצעירות הנחמדות. אבל ממה שזכור לי מטיול אחר זה לא כל כך העניין של אתגר ותוכן אלא שרוב הצעירות הולכות באופן מסורתי עם שי...