תפוחים, מוקשים, ומה שביניהם

[שרון הבר]

יום ו' יציאה מירושלים ברבע לשש. איסופים. מיפגשים עם מכרים ותיקים. הגעה לשטח ב 11.
טיול מתופח בסימן תפוחים. מטע תפוחים אחד גדול. תפוחים על האדמה במיליונים. השפעה זניחה של החוג על מאזן התפוחים.
מוצב. שקי חול חדשים, למקרה שאסד יפתח ביוזמת שלום. ארוחת צהריים במוצב.
יציאה מאזור התפוחים לפנות ערב. לינה בחורשת אורנים. העדרותו של עזרא כהן ישר גרמה שהמרק יאכל כולו.
שבת. המרד על החלב. מאגר מים כמעט ריק. פר בודד מדגמן על הזרם. הר בן טל. בית קפה שקרוי קופי ענן. אם זה קשור למישהו מהאו''ם איני יודע. ארוחת בוקר. תצפית פנורמית. צביקה צמח בר שופע סיפורים כרימון. תצפית לעבר סוריה: מדבר שטוח זרוע ישובים עד לאופק ומעבר לו. קוניטרה: אוסף של אבנים ועצים.
ירידה למטה. עצי אלון תולע ותבור בעירבוביה, שלא קראו בספרים שאלון תבור אמור להיות עד רום כך וכך, ואלון תולע אמור להיות החל מרום כך וכך.
עוד מוצב, מחודש ולא מאוייש. רכס השבשבות. צריך לעמוד ליד זה כדי לקלוט את הגודל והעוצמה. ארוחת צהריים לצלילי חיתוך האויר ונהימת המחוללים. שדות מוקשים בכל חור לאורך המסלול. לקראת שקיעה עליה לגבעת החלמוניות והסתווניות הבודדות. ניסיונות למצוא פרטים שעדיין לא בצל לצורכי צילום. יציאה משם באוטובוס עם שקיעה. משפחות חזירים משוטטים בחורשות האלונים. איסוף קבוצת האתגר, שהקפידו לעשות 30 קילומטר. נסיעה אתגרית בחזרה לדרומיים והירושלמים.

[אורלי יהלום]

אני שמחה שהעלת על הכתב את סיכום הטיול, כי בתמונות שלי אין אפילו רמז לתפוחים:
http://hug-elad.org/gallery/thumbnails.php?album=138

את טעם התפוחים אי אפשר לצלם או לתאר.
כמו שאמר יעקב: היום הראשון של הטיול היה הרבה יותר טעים.

[שרון הבר]

לא פעם קורה בטיול שקבוצה מתפצלת. וכך קרה שביום הראשון בהיותינו ביער אודם מצאנו את עצמינו כמה מטיילים בנפרד משאר הקבוצה שעם צביקה. הגענו לכביש. פרשת דרכים. לאן הולכים? מה עושים מטיילים שהתנתקו מהקבוצה? מחפשים את הטלפון הסלולרי. אבל אני המיעוט שמחפש סימנים בשטח - עקבות. מיד ראיתי שהעקבות מוליכות שמאלה לתוך היער. זו היתה ידיעה מבחינתי. אבל היה שם בחור אחד עם מפה שחשב שהוא יודע. ניסיתי להעביר מסר לגבי זה, אבל עבדכם מאוד קטן ולא השגיחו בו. השאר הלכו אחרי הרועה הטועה וכיוון שלא רציתי לעזוב את החבורה האובדת הלכתי איתם. כעבור דקות אחדות טלפון מצלצל לאורלי. זה צביקה. איפה אתם? ליד מכולת אשפה ירוקה. בסדר תמשיכו. אז המשכנו ללכת בכיוון ההפוך. כעבור זמן מה שוב טלפון לאורלי: היכן אתם? אורלי נותנת הטלפון לבחור הטועה. הוא מדבר באריכות. הוא מגלה את טעותו. חוזרים ומגיעים לדרך שמלכתחילה אמרתי שצריך ללכת בה. כעבור זמן קצר מגיעים לקבוצה.
אחר כך במהלך הטיול שוב גילינו שאנו לבד בדרך עפר. היינו ארבעה. הדרך היתה ישרה. במהלך ההליכה הבחנתי בדרך צדדית שיוצאת בניצב בכיוון הגיבעה למעלה. הדרך מצופה בבטון, אבל לפני הבטון ראיתי כמה עקבות פונות אליה. אמרתי לחברה: שמאלה.
הבטון התמשך והתמשך והייתי חרד. אבל כשזה נגמר וראיתי סוף סוף את האדמה - רווח לי.
עדי למדה משהו והלכה קדימה. אייל כהן ישר שהלך מאחור התקשר לצביקה. העקבות היו לפני ולכן דעתי לא היתה נוחה מהמהלך הזה. עבורי עקבות כמוהם כקשר עין ממש.
בפעם הבאה העודד תקשורת יותר פורה בין הפרטים.
אילולי היינו מבחינים בעקבות היינו מגיעים ישר לבוקעתה ואולי מקבלים קפה ועוגה.
סחה על התמונות אורלי

[ecyashar]

מאוד יפה

עושה חשק לשתות אתך קפה בקופי ענן
_________________
עזרא כהן-ישר
www.live-in-love.org

[אורלי יהלום]

תודה תודה .

עזרא, במקרה שלך צריך לשתות שמן זית זך, לא?

[אמיר בר]

אורלי !!! תמונות יפות , מזכיר לי נשכחות מהשרות בצבא ...... טנקים עמדות ירי ..... מוצבים .
מתחיל להצטער שלא באתי לטיול .

שרון - עבודה יפה וסיפור מרתק על גילוי העקבות ..... אבל ??? !!!! - לא נתן לפתוח עוד קבוצה ( אתגר , תוכן , וצב ) קבוצה שלישית - "קבוצת הצב" או "קבוצת הצבים" - נכון הצב בסוף הגיע ראשון - אבל זה היה רק במשלי איזופוס , בחוג שלנו זה כבר צרה צרורה והצבים לרוב חוזרים רק עם יחידות החילוץ .
אז ..... מה בדבר - כושר והליכות לפני הטיולים ??? - כהכנה .

אמיר .

[שרון הבר]

אמיר
רק אתה היית חסר לי באותם רגעי מצוקה בטיולי המדבר אני בונה עליך. אה, ושלא יהיו מסלולי בטון ואספלט.

עזרא
רצית להגיב בשרשור ולא לפתוח נושא חדש? אופס

[אורלי יהלום]

עם כל הכבוד לנוסטלגיה, נקווה שהנשכחות שלך מהשרות הצבאי ישארו בגדר נשכחות.

ולגבי דבריך לשרון, נראה לי שהמשל המתאים איננו הארנב והצב, אלא השועל והכרם, או אולי הארנבים ומטע התפוחים. אני מוחה על האשמתנו בחוסר כושר עובדה שכשלא היו תפוחים, אף אחד לא הלך לאיבוד. בכל אופן, אני יכולה להעיד ששרון ממש לא נראה במצוקה באותם רגעים. למען האמת, די פקפקנו בתיאוריה שלו לגבי העקבות, אבל כישורי הגששות שלו הוכיחו את עצמם מעבר לכל ספק.

[אמיר בר]

תקוות ונוסטלגיה זה דבר טוב , אבל כמו שראיתם בטיול בצפון מנקים את האבק מסוללות הטנקים הישנות ובדרום סוגרים את כביש 40 ( מכתש רמון המישר ) לחמישה ימים ל"ניסויים" (הגישו בג"ץ בנושא ) ............ המציאות זורמת לכיוון אחר .
אבל נקווה !!! לשקט...... .

הטיולים הבאים כולם בדרום לא יהיו "כרמים לארנבים" ואז נראה האם קם לנו תת חוג צבים חדש והאם שרון הפך ל ...... בלש גשש .

אולי נחייב חברים חדשים לעבור השתלמות גישוש עם שרון ......

[אורלי יהלום]

וגם לכמה חברים ותיקים

[שרון הבר]

הציוד הנדרש: זוג עיניים רואות...