סיכום הטיול לשומרון

[Masha]

נתחיל בשאלה - כמה כלי רכב צריך על מנת להעביר את החוג מנקודה לנקודה? ובכן, נספור: נקח אוטובוס אחד גדול. נוסיף את המיניבוס של הירושלמים. רק שהפעם הוא לא יקח ירושלמים, אלא אנשים מכל מיני מקומות. מי שלוקח את הירושלמים זה בני. לא משנה שהוא בכלל מבאר שבע. לא משנה גם שאין לו רשימה של מי שאמור לנסוע איתו, וגם לא פלאפון. בני לוקח את מי שהוא מוצא, ונוסע, כך שנספור גם את הרכב שלו. רק שאורה ואריאל נשארים מאחור. כי אריאל איחר בכמה דקות ואורה בכלל לא הופיעה ברשימה. לא שלהופיע ברשימה היה עוזר לה, כי כמו שאמרנו, לבני לא היתה שום רשימה. מזל שגם ליאור בא מירושלים. נוסיף גם את הרכב שלו למנין.חבל רק שהוא לא מודע לכך שיש עוד אנשים שצריך לאסוף. עיין ערך הרשימה. אז נוסיף מונית- בשביל אריאל ואורה.

כשכל הרכבים הגיעו ליעדם, או ליתר דיוק, כל רכב ליעדו, חברי החוג הירושלמים היו מפוזרים ברחבי השומרון בשכבה אחידה. האוטובוס ניסה לקבץ את כולם בנקודה אחת, בשיטת הזאב, העז והכרוב. רק שבשלב מסוים גם האוטובוס התבלבל מי הזאב, איפה העז, ומי, לעזאזל, אכל את הכרוב. לכן נסע שוב ושוב בין שבות רחל לצומת שילה בחיפוש אחר חברים. וכשנדמה היה שהנה סוף סוף האיסוף נגמר ותכף נתחיל ללכת, נתקלנו ברבש"ץ צדקני במיוחד שבשום פנים ואופן לא הסכים לפתוח לנו את השער בטיעון המצחיק ש"אין לנו אישור מהצבא לטייל כאן". ואפילו שהיה לנו יתרון מספרי ברור, לא רצינו לריב. כי לא חייבים שכל הרשויות במדינה יהיו נגדנו, אחת בהחלט מספיקה. וממילא האוטובוס כבר הכיר את הדרך בין שבות רחל לצומת שילה כל כך טוב, שיכול היה לנסוע ללא נהג.

מאותו רגע לא היו לנו עוד עימותים עם הרשויות. הטיול התנהל לפי התבנית ששי הגדיר כך: אחרי כל עליה יש ירידה ואחרי כל חורבה – מעין. עם העליות והירידות הוא קצת הגזים, כמובן, כי ברור שבטיולי החוג יש הרבה יותר עליות מירידות. ובהשפעת החום הכבד אפילו פתחנו בדיון פילוסופי מה עדיף: עליה או ירידה. יעקב נתן פתרון הנדסי מדויק. שאם נופלים בעליה, אז מאבדים כמה מטרים שזה עתה עלינו ואז צריך לעלות אותם שוב. לעומת זאת, אם נופלים בירידה, מרוויחים עוד כמה מטרים. כלומר, ירידות עדיף. אבנר אמר, שעדיף בכלל לשבת מתחת לעץ חרוב, מאשר לעלות או לרדת, ועוד בחום כזה. שזה, כמובן, לא מקרב אותנו להכרעה בשאלה, אבל נכון כשלעצמו. עץ החרוב, שבצילו ישבנו וחיכינו לחברים שנכנסו למערת המסתור, באמת היה נפלא.

חוץ מהמערה ומהמזבח בגבעת הראל, שאר האתרים בטיול באמת התחלקו לחורבות ומעיינות. בחורבות אפשר היה לשבת בצל, לספור את השריטות החדשות ולנמנם בשקט, בזמן שהמדריך מקריא מהתנ"ך או מסביר על מצב גידול החסה בשטחים. במעינות היינו חייבים לקחת חלק פעיל יותר, כי החוק אומר שבמעין צריך להתפשט ולהתרחץ, בלי קשר לרוחב, לעומק או לטמפרטורה של המים. לא כל המעינות הצטמצמו לדליי מים שחברי החוג המעורטלים שופכים על עצמם תוך השמעת קריאות שמחה, היו גם בריכות של ממש, כמו עין עוז ביום הראשון ועין א-זרקא ביום השני. בעין עוז אפשר היה אפילו לשחות, ובעין א-זרקא לשבת בתוך המים כמו ג'אמוסים מרוצים, כפי שהגדיר זאת אבי. ובאמת, כשהסתכלנו על הבריכה מלמעלה, ראשי המטיילים המציצים מתוך המים העכורים נראו בדיוק כמו ראשי הג'אמוסים, שלווים ואדישים, מתקררים לאיטם בביצות הודו הרחוקה.

הדברים העיקריים, שהעסיקו אותנו בטיול הזה, היו הקוצים והחומוס. רעיון החומוס ליווה אותנו כל הטיול. ביום הראשון היו אלה החלומות על החומוס, והדאגה לאורה, שתביא את החומוס ליעדו בשלמותו. בארוחת הערב החגיגית – התפעלנו מהחומוס עצמו. וביום השני - שאריות החומוס והתלבטויות אינסופיות, האם עוד אפשר לאכול ממנו או לא, כולל מגוון רחב של הגדרות למידת אי-הטריות של החומוס.
אני באמת מקווה שאף אחד לא חש בתוצאות של אותו חומוס בימים שאחרי הטיול, מה שאי אפשר להגיד על הקוצים. כאן אני יכולה להגיד בביטחון גמור שרוב משתתפי הטיול, כשהם קוראים את השורות האלה, עדיין מרגישים מספר מסוים של קוצים בחלקים שונים של הגוף. וזה מאד נחמד, שיש משהו ממשי שמזכיר לנו את הטיול גם זמן רב אחרי שהוא נגמר, במיוחד לאור העובדה שזה היה הטיול האחרון העונה.

את סיום העונה חגגנו בערב, ביער קולה. עם הרבה אוכל, חומוס כמובן, הסיכום של אייל, הגיטרה של מאיר, ריקודים ליד המדורה ועוגות, באווירה עליזה, חגיגית וקצת רצינית, כיאה למסיבת סיום. אייל אמר שהתכנית לשנה הבאה כבר כמעט מוכנה, ושזו תכנית מאד יפה ומבטיחה. וזה, כנראה, אומר, ששוב יהיו הרבה קוצים, חורבות ומעינות, הליכה בחושך והליכה בגשם, הרבה ירידות, בעיקר עם דרדרת, ועוד יותר עליות עם עוד יותר דרדרת. בהחלט יש למה לצפות.

[אביב הלמן]

איזו כושר התבוננות מעולה מתובל בכל כך הרבה חוש הומור בריא ויכולת כתיבה מבורכת!

המון תודה על שאת מוסיפה תבלין מיוחד ומשובח לטיולי החוג

אני כבר מצפה לסיכום הטיול הבא...

אביב