. לא חוויה נרקוטית של ערפול חושים, וגם לא חוויה סיזיפית של מ

[אבי זאבי]

טיול בחוג אלעד
. לא חוויה נרקוטית של ערפול חושים, וגם לא חוויה סיזיפית של מאמץ עד גבול קצה היכולת. להפך. חידוד חושים, ערנות מלאה, מודעות מלאה ונינוחות. הרמוניה עם הטבע שסובב אותנו והרמוניה עם הגוף שמשרת אותנו. לא התמודדות סגפנית סיזיפית ומונוטונית מול משטח ריצה תוך בהייה אטומה במסך ממול, אלא שיחה מרתקת ומעניינת עם מי הולכים איתו, או עם עצמנו.
את המולת בית הקפה מחליפים קולות הטבע, ואת הישיבה מחליף הטיול. בקצב נוח המאפשר דיבור, צעד אחר צעד, נגמעים קילומטר אחר קילומטר. הגוף, כמין ריבון חיצוני מכתיב את הקצב, אי אפשר למהר ולא צריך למהר. "סיפור ארוך" אינו תירוץ, כי אם הזדמנות לספרו. באריכות, בפירוט, לאורך קילומטרים רבים. דרמות נפרשות לאורך שבילי העיר והכפר, חוויות אישיות, לבטים, מחשבות, שמחות ועצבויות, כמו בשביל של הנזל וגרטל, נפרשים לאורך הדרך.
צעדי ההליכה המשותפים מחזקים קשרים, מהדקים חברויות, ממרקים את הנפש. וכך, העיניים בולעות את המראות המתחלפים, האוזניים מקשיבות בדריכות, כפות הרגליים מרחפות מעל האדמה הרטובה מהגשם. והגוף, הגוף איננו