סיכום הטיול מהנרקיסים אל הסנפיר

[Masha]

לפעמים הטיול פשוט מושלם. השמיים מתבהרים, הגבים מתמלאים והנרקיסים פורחים. כך קבע מאיר, כשהיינו כבר על האוטובוס, בדרכינו הביתה. מאיר התחיל לחבב אותנו קצת יותר אחרי שבדיקת הנוכחות הראתה שכולם הגיעו לאוטובוס בשלום. כנראה שהוא עוד לא התרגל לעקרון התנועה החופשית הנהוג בחוג.

וכך את רובו של היום הראשון של הטיול מאיר הקדיש לדאגה לאפי. בזמן שנהנינו מהנוף בהפסקות במהלך הטיפוס בנחל זקוף, מהרהרים האם הנחל הזה הוא באמת יותר זקוף מאשר תלול, והאם נחל תלול יהיה תלול יותר ממנו, מאיר שלח מבט נוגה אל האופק בניסיון לאתר את אפי, אשר אימץ את עקרון התנועה החופשית ישר על ההתחלה . הוא הפתיע אותנו בנגינת חליל בבורות חצץ, התפעל מהפרסה של נחל דרוך, ואז נעלם בכוון לא ידוע ומבלי להותיר עקבות. הכל, כמובן, ענין של נקודת השקפה. מבחינתו של אפי, החוג נעלם בכיוון לא ידוע ומבלי להותיר עקבות בזמן שהוא עצר לסדר כמה עניינים חשובים. טוב, הוא לא ידע שאסור לעשות דברים כאלה במהלך ההליכה, ועוד לפני שקיבל הדרכה מפורטת לגבי נייר הטואלט.

ולא, ההדרכה של הטיול הקודם לא נחשבת. בכל טיול אנחנו מחכים בקוצר רוח לחלק הזה של הערב כאילו באמת יום אחד אייל יפתיע אותנו וייתן הוראות חדשות. ובערב בחניון נחל מדור קובי מילא את תפקידו של אייל בהצלחה רבה, דייק בנוגע לנייר טואלט ואף הביא כמה קטעי עיון להעשרת המטיילים, אשר הוסיפו לא מעט שמחה לאווירה הכללית של הערב. האידיליה הקטנה הזאת של "מדורה-אוכל-יין-פרצי הצחוק של אבי" הופרעה רק במספר דקות מתח, כאשר הסתבר שהמדריכים לא מצליחים להתחלק בין אתגר לתוכן. אפשר לנחש שלמאיר לא התחשק לקחת את האתגר, כי נמאס לו לדאוג לאנשים שנעלמים, ולנעם לא באמת הייתה סיבה מוצדקת, או לפחות לא כזו שיכול היה לשלוף מיד תחת מבטיהם של 50 מטיילים רעבים.

אז למחרת נעם מצא את עצמו לוקח את האתגר, בנחישות של מפקד מסרטי מלחמה ישנים, המוביל את חייליו לקרב גורלי אחרון. ודווקא ביום השני לא היה צורך לדאוג לאף אחד, מזג האוויר המשיך להיות נהדר, נחל עפרן הסתבר כלא פחות תלול וזקוף מהקולגות שלו במערב, ואפילו המים בגבים הרגישו קצת יותר חמים. טוב, לא באמת. המים המשיכו להיות בטמפרטורה קבועה וקרובה לאפס, שאפשרה צווחות שמחה בעוצמה וטון שלא היו מביישים זמרות אופרה מקצועיות.

זמן קצר לפני שהגענו למצלעות ונקודת ההשקפה שלנו התייצבה סופית בזווית של 45 מעלות, נעם הודיע שלא יהיה הסבר על היווצרות מכתש כי כולם כבר ממילא יודעים את זה בעל-פה. אז ככה: הטענה הזו היא כמובן לא לגמרי נטולת הגיון, כי מי שנוהג להקשיב להסברים באמת יודע בעל-פה איך נוצר מכתש, ומי שלא, אין טעם להסביר לו, אבל ממתי ההסבר נועד להעברת מידע? רק אחר הצהריים נעם הבין את הטעות ונתן לנו 20 דקות של שנ"ץ מתוק כשברקע הסבר מורכב של ערן שכלל זבובי חול, שפני סלע, אריות ומחלה עם שם משונה אשר באופן מסתורי קושרת בין שלושתם.

וזה לא שלא ישנו טוב בלילות. בבוקר סיכמנו שהלילה השני היה אפילו פחות קר מהלילה הראשון, אם כי קצת יותר רטוב. ככה זה, בבקרים אנחנו אופטימים, גם אם אנחנו לא נראים כאלה. אופטימיים, נינוחים ונחמדים אחד כלפי השני, תופעה שאינה ברורה מאליה בקרב אנשים היודעים שהחלב נגמר עוד לפני שהספיקו לפתוח את העיניים.

עד כדי כך היינו נינוחים על הבוקר, שלקובי התחיל להימאס מלהיות אייל. הוא ניסה לאיים שתכף ישפוך את המים, אבל זה לא עבד, אף אחד לא מתחיל לזוז לפני שנשמעות הקריאות "חיפה!" ורעש המנוע של האוטובוס. הפעם הטקס הזה עבר לסוף היום, אחרי שסיימנו את המסלול באור מלא והאוטובוס הגיע לאסוף אותנו בדיוק בזמן וללא אירועים חריגים, לראשונה מאז פתיחת העונה. לא יאמן, איזה ניסים יכולים לקרות כשהטיול מושלם.

[אייל הירושלמי]

נציג התוכן כתב.
ביום בטיול הייה תוכן אמיתי זמן מדגיש זמן להביט בנוף להתרחץ להתלבש ולאכל בניגוד לטיולים קודמים.
ובערב באמת הייה תוכן אמיתי סיפורי כיפת הברית .
רק מי שהייה בטיול מבין על מה אני כתב.
לגבי הטיול הבא יכתוב בבלוג שלי למתה.
כתרת :טוב לטייל בפרחים באביב
_________________
כיף לטייל בארצנו הקטנה והיפה

[oraash]

אז מנקודת השקפה מיוצבת של 45מעלות ועם סיכום טיול שכזה היסכמנו בנינו לבנינו שמאוד מאוד נהנינו. :

[ora meir]

ולי לא נותרו אלא 3 דברים:
1. לשמוח על חזרתה של מאשה לכתיבה
2. לקנא הן בתוכניסטים והן באתגריסטים
3. להתאפק מלטייל (אלא עם "עמיתים לטיולים" ואולי גם עם "טרש"')
עד שהברך שלי תחזור לעצמה (אם בכלל...)
_________________
אורה מאיר